"מאסטרו" שעלה בשבוע שעבר לאקרנים מבוסס על סרטו המצליח של יוסף סידר, "הערת שוליים". כמו הערת שוליים, גם הוא מספר את סיפורם של אב ובן שעוסקים באותו התחום – אלא שב"מאסטרו" לא מדובר בשני חוקרי תלמוד, כי אם בשני מנצחי תזמורת ידועים.

עלילת הסרט:

האב, פרנסואה דומאר (פייר ארטידי), הוא מנצח ותיק, קפדן וחמור סבר, ואילו בנו דֶנִי (איוון אטאל) הוא מנצח צעיר יותר, בעל סגנון חדשני ונטייה לשבור את המוסכמות.

כמו ב"הערת שוליים", מערכת היחסים המתוחה ממילא של השניים מסתבכת עוד יותר כאשר האב מקבל הודעה משמחת, מבלי לדעת שהיא מיועדת לבנו: ב"מאסטרו" פרנסואה לא מתבשר, מן הסתם, שזכה בפרס ישראל – אלא שנבחר לנצח בבית האופרה "לה סקאלה" היוקרתי במילאנו.

זמן לא רב לאחר מכן דני מבין את הטעות שנעשתה, ונאלץ לבחור כיצד להתמודד עם הגילוי שלמעשה הכבוד שכה רומם את רוחו של אביו מיועד אליו.

פרט לתסבוכת, הסרטים שונים בתכלית

למעשה – אחרי הקונפליקט הראשוני, נגמרים קווי הדמיון בין הסרטים. פרט למתאר הכללי של התסבוכת שבלב העלילה, אלה סרטים שונים בתכלית. בראש ובראשונה, נבדלים הסרטים בנימה שלהם: בעוד ש"הערת שוליים" שומר על המתיחות והדרמה עד לרגע האחרון, "מאסטרו" הוא סרט אופטימי בהרבה.

הדבר ניכר עוד לפני שמתיישבים לצפות בו, מהפוסטר של הסרט – שבו נראים האב ובנו כשהם עומדים מחויכים זה לצד זה, מנצחים יחדיו על תזמורת. (הפוסטר של "הערת שוליים" הציג תמונה הפוכה, של האב ובנו בצדדים מנוגדים ובפנים חתומים.)

גם הדמויות עצמן מאופיינות בצורה שונה לחלוטין: המתח ב"הערת שוליים" נובע מהתהום שפעורה בין אוריאל ואליעזר, שאופיים ותפיסות העולם שלהם מנוגדים. ההבדלים בין פרנסואה לדני לא גדולים, והם למעשה שני מנצחים מוצלחים שמתחרים ביניהם על תפקידים ומקנאים זה בזה.

היחסים בגרסה המקורית סבוכים בהרבה וסימטריים פחות, כיוון שאוריאל כלל לא מתחרה באביו, אלא מחפש לקבל את ממנו אישור. ואמנם, ב"הערת שוליים" אוריאל נאבק להשאיר את הפרס בידי אביו מבלי שיוודע לו על הטעות, ואילו ב"מאסטרו" דני לא פועל בדיוק באותו האופן.