היום, י' בטבת ה'תרל"ג (1873), לפני מאה וחמישים שנה נולד חיים-נחמן ביאליק, המשורר הלאומי. הוא כתב קלאסיקות כמו הכניסיני תחת כנפך, בגינת הירק, ונד-נד. כשכתב, נזקק לעתים למילים חדשות בעברית, אותן חידש והטמיע.

מלבד יצירותיו המופלאות, ביאליק פעל רבות לחידוש השפה העברית, כבר כנער בן 17 בישיבת וולוז'ין, אז נודע כצעיר רהוט, שנון ומבריק הבקיא בתנ"ך ובעברית.

המשורר הלאומי אהב את השפה העברית, כיבד אותה, הבין אותה, וליהטט בה. הוא חידש מילים רבות פשוט עבור שיריו, כשנתקל בצורך למילה חדשה בשיר. בנוסף, היה נשיא ועד הלשון העברית, וחבר בוועדות לחידושי מילים בתחומים מגוונים שנדרשו בהן התאמות לימינו, כמו חשמל, תברואה, טכניקה ודפוס.

ביאליק חידש יותר מ-300 מילים, שרבות מהן נטמעו בשפה, כמו "מטוס", "שלדג", "קדחתני", ו"מצלמה". בנוסף, העניק משמעות חדשה לכ-100 מילים מהמקורות.

"מה חָכמה היא להוסיף למילה ישנה איזו הברה נדושה, או יה או יון וחסל…", תמה ביאליק בעבר. "כשמבקשים לחדש מילה צריך להתבונן כיצד עשו זאת הם, העברים הקדמונים. צריך ללוש את השורש מפנימו, ולא בהדבקת הברות."

מיקי גבריאלוב צילום לנה פילר

בעוד שאליעזר בן יהודה התעקש על דיבור בעברית בלבד, ביאליק דיבר גם ברוסית וביידיש, וגישתו לחידושי לשון עבריים היו שונים משל בן יהודה, מחייה השפה העברית. ביאליק שאף להשתמש במילים קדומות ורבדים בסיסיים של השפה, ולא להמציא מילים חדשות.

הוא התנגד ליצירת מילים חדשות על ידי הוספת סיומת כמו "יה" או "יון", ולכן הציע למשל את המילה "סוכך" במקום "מטרייה"- שחידש בן יהודה, ו"אספוג" במקום "סופגניה".

מילים רבות ובסיסיות בעברית של ימינו, הן למעשה חידוש של המשורר הלאומי: "תגובה", "גחלילית", "שלדג", "פקח", "מענק", "הצדיע", "צרצר", ו"פריון". גם את המילים "יבוא" ו"יצוא" הוא המציא, וכן את הפועל "רשרש", עליו הוא מספר: "אני הפושע חידשתי, פשוט בדיתיו מן הלב… מה מה תמהתי בראותי מקץ שבועיים לצאת המחברת והנה פשט שימושה של מילה זו כמעט בכל כתבי הסופרים".