אפשר לכעוס עליו, לחשוב שהוא "נוכל", ואפילו לשמוח על סיום כהונתו הקצרה, אבל מי שצפה בנאום פרישתו של ראש הממשלה היוצא נפתלי בנט לא היה יכול שלא להרגיש את תחושת ההחמצה שהייתה באוויר באולם 'ירושלים' שבכנסת.

תוך פחות מעשור מאז שנכנס לכנסת, הצליח בנט להגיע לפסגת שאיפותיו של כל פוליטיקאי ובזכות צירוף מקרים נדיר ובחסות משבר פוליטי חריף, הופקד על הנהגת מדינת ישראל, תפקיד שרק 12 ישראלים החזיקו לפניו.

בנט פרץ לתודעה הציבורית לקראת בחירות 2013, אז לקח את המפלגה הגוססת "הבית היהודי" והוביל אותה להישג אלקטורלי מרשים ולהביא את המגזר הדתי-לאומי לקדמת הבמה בניהול המדינה.

בנט בתור יו"ר הבית היהודי, 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

"משהו חדש מתחיל", "הימין של ישראל", "מפסיקים להתנצל", "הימין חוזר לנצח" – כל אלה חלק מהסיסמאות איתם רץ בנט במהלך הקמפיינים, כשאר ההבטחה העיקרית הייתה להצמיח גישה חדשה להנהגת המחנה הלאומי, כזו שאמורה "לשמור" על הליכוד, אבל מימין.

אך ההחלטה של בנט לשנות כיוון בצורה כל כך דרמטית לפני שנה, ולהקים את "ממשלת השינוי" יצרה שבר עמוק בקרב תומכיו, שרובם חשים עד היום את תחושת הבגידה והתסכול.

מה שהחל בתור ברירת מחדל שתורצה במשבר הפוליטי והחברתי, הפך במהרה למשאלת לב ואידאל, כאשר בנט באמת מאמין בעמקי ליבו שזוהי הממשלה הטובה ביותר שנכונה לישראל, וחזרתה של ממשלת ימין תחת נתניהו היא לא פחות מאסון.

זה אולי מה שגם בסופו של דבר הביא לקריסה – בנט הסתער קדימה ולא שם לב שאין אחריו חיילים – לא בציבור ששלח אותו אבל גם לא בקרב חברי סיעתו המצטמקת.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

טקס ההחלפה של בנט ולפיד, יוני 2022 (צילום: רועי אברהם)

מנהיג בלי ציבור

בנט כל כך נהנה מאוויר הפסגות ותחושת האחריות הלאומית של תפקיד ראש הממשלה, שם הוא לפתע מצא שפה משותפת עם מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ ומנסור עבאס. רק שהוא שכח שיש דבר כזה "בסיס תמיכה" אמיתי שגם אליו הוא אמור לפנות.

מספיק לבחון את היחס שלו לתקשורת המגזרית, שזכתה להתעלמות כמעט מוחלטת. אותה תקשורת שבנט רדף אחריה רק לפני שנה. בזמן שהציבור נטש אותו, הוא נטש אותה חזרה – והמרחק מאותה הבטחה של שנת 2013 רק גדל.

במשפט הסיום בנאומו, אמר בנט: "גם כשהלכתי בגיא צלמוות לא ראיתי רע, כי ה' היה עימדי. חברים – לכל זמן. עתה הזמן שלי להתרחק מעט. להביט על הדברים מבחוץ. הזמן ישקיט הכל, אני הולך לי לדרכי – היו שלום, אני הייתי עמכם, ופי מלא תודה".

כן, בדברי הפרידה של בנט ביום רביעי, היה קשה שלא לשים לב לצער שבדבריו. תחושת הכישלון שעופפת אותו וההבנה שלמרות הכוונה הטובה – הניסוי נכשל.

(צילום: חיים גולדברג)

כאילו בפעם הראשונה הוא באמת הבין שלמעשיו יש השלכות, ושגם אצלו האסימון נפל, ושהפער בין הכוונה למעשה היה גדול מידי.

בזמן שחלק מחברי הכנסת ואנשי הצוות בוכים, בנט ירד מבימת ההיסטוריה, ורק הזמן יוכיח האם היא תשפוט אותו לחומרה או לטובה.

אנשיו אומרים שהוא עוד ישוב. שגם הציבור הימני עוד ילמד להכיר בתרומתו העצומה, וישמח בחזרה שלו בהמשך הדרך. ימים יגידו.