זה שאנחנו חושבים משהו – לא הופך אותו להיות נכון מבחינה אובייקטיבית. זה שאנחנו מרגישים משהו – לא הופך אותו להיות נכון מבחינה אובייקטיבית. זה שאנחנו מדמיינים משהו – לא הופך את המציאות האובייקטיבית.

אצלנו בראש אפשר לחשוב, להרגיש, לחוות לדמיין מה שרוצים, ומבחינת הסובייקט האישי שלנו זה אולי מספק, אבל זה לא אומר שבאמת היה או קרה מה שחשבנו.

לא באתי להתפלסף אלא להגיד דבר פשוט: זה שאנשים יקרים מרגישים התעלות רוחנית וקרבת אלוקים גדולה באומן, יותר מארץ הקודש, זה לא אומר שזו המציאות הנכונה.

מי אמר? – התורה, התנ"ך, חז"ל וכו' מדברים במיליון מקומות על מעלתה ויתרונה של ארץ ישראל בהקשר של השראת שכינה, קרבת אלוקים, קדושה וכו', "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה".

זה שאני מרגיש התעלות ודבקות בחו"ל הרבה יותר מאשר בארץ – זה אומר שאני, בדמיוני האישי, בחוויה הפרטית שלי, נמצא בסוג של אשליה, דמיון וכדומה, אבל זה לא אומר ששם ה' באמת "נמצא"… כדי "לפגוש" אותו צריך ללכת לאן שהוא אמר, ללכת בדרך שהוא ציווה, "הכדור" אצלו, בהנחייתו, הוא קובע לא אנחנו, עם הסובייקט האישי שלנו…

בנוסף, כל תורת ר' נחמן מברסלב נשענת על תורת הקבלה, והדעה הרווחת אצל כל המקובלים היא שתפילה בחו"ל צריכה לעבור "מסננות" רוחניות הרבה יותר מורכבות ומסובכות מתפילה בארץ ישראל, ספרי המקובלים עמוסים וגדושים אמירות והסברים בעניין. זה פשוט וברור כל כך, שאני מרגיש מוזר לחשוב שיש כאלו השקועים בתורה, לומדים אותה, מכירים אותה, וחושבים אחרת.

לחשוב – אפשר מה שרוצים, בטח בעידן הפוסטמודרניזם, אבל לחשוב שהמחשבות שלי נכונות מבחינה תורנית, כשהן סותרות אינספור מקורות? כשהן סותרות את עמודי התווך של אותה תורה שעליה אני כביכול נשען?? נשגב מבינתי.

די עם ראש השנה באומן. עדיף ראש השנה בכותל (למי שאוהב קברי צדיקים – במערת המכפלה, ברשב"י, בקבר רחל) או באחד ממאות אלפי בתי הכנסת ובתי המדרש פה, בארצנו הקדושה, שעיני ה' בה.

 

הרב יששכר היימן, מלמד במסגרות שונות ומחבר ספרים בהגות ואמונה