נאומו של הנשיא טראמפ היה היסטורי ודרמטי עד מאוד. לא זכור לי נאום בשנים האחרונות של מנהיג עולמי חשוב כמו נשיא ארה"ב המכיר בזכותה של ישראל על יהודה ושומרון- מכיר בהתנחלויות כדבר לגיטימי, בר סיפוח וריבונות.

מאז מלחמת ששת הימים, העולם וגם יריבים פוליטיים בארץ, ראו במפעל התנחלויות ביהודה ושומרון נגע רע, אפילו אם כל חטאת. הוא תמיד היה העניין ההוא שישראל אשמה בו. הימין נאבק על הלגיטימיות שלו בעור שיניו. הדרישה האולטימטיבית תמיד הייתה לסגת, לפנות ולצאת.

ההתנחלויות היו חטוטרת על גבה של ישראל שאותם היו צריכים להסביר ולנמק, מסיבות ביטחוניות ומסיבות של סרבנות פלסטינית וגם, פה ושם, הצדדים ההיסטוריים שהם מקפלים בתוכם.

בנאומו הפעם נשיא ארה"ב דולנד טראמפ אומר שלא יעקרו יהודים וגם לא פלסטינים מיהודה ושומרון. הוא מצהיר על הזכות ההיסטורית, הדתית והתרבותית של ישראל על יהודה ושומרון. מכיר בזכותה של ישראל על ירושלים המאוחדת, זהו רגע בלתי נשכח. הוא מאשים את הפלסטינים שטעו ב-48 כשלא קיבלו את תכנית החלוקה וקורא להם לתקן את העניין מתוך לקיחת אחריות על החיים המשותפים. בלי להסתכל עליהם כמסכנים שדרך מסכנותם מקדמים טרור ורצח שהיה נסלח בהתאם ל"נסיבות" וה"כיבוש".

נכון, כשיורדים לפרטים יש הרבה ביקורת בימין, על המדינה הפלסטינית שמאושרת דה יורה, על ההתנחלויות שיכולות למצוא את עצמן מבודדות. ועל הכפרים במזרח ירושלים שיוכרו כחלק מהמדינה הפלסטינית וכבירתם. אבל הפרטים עצמם, ניתנים לפתרון. ההכרזה היא דרמטית.

מבלי להידרש לכך שסביר להניח שהפלסטינים יסרבו כפי שסרבו עד עתה לתכניות נדיבות בהרבה, זו הכרה שמעולם לא הייתה לישראל והיא נותנת אור ירוק להחלת הריבונות.

במקרים רבים רבים בשמאל הישראלי לא ראו אף פעם, או זלזלו בקשר הדתי, תרבותי והיסטורי ליהודה ושומרון, מהעבר השני, אצל חלקים בימין הפלסטינים וחייהם היו שקופים בעיניהם. התכנית הזאת בעיקרה עושה שכל ומביאה את כל הצדדים. הגם שהפלסטינים סביר להניח ששוב יוכיחו את קיצוניותם ויוותרו על התכנית.

זו הצהרה דרמטית מאוד. מעבר לפרטים ולחלוקה הטכנית, הרטוריקה שלה חשובה במיוחד.