אורלב: כשמנהיג נכשל עליו לשלם מחיר כבד

השנה ה' באייר חל ביום ששי, בדיוק כמו לפני 64 שנים בעת הכרזת המדינה. ההחלטה על הכרזת העצמאות התקבלה בידי קומץ מנהיגים שחרצו לחסד את גורלנו ושינו את ההיסטוריה של העם היהודי.

למעשה כל מהלך היסטורי משמעותי מתרחש כתוצאה מהחלטות של מנהיגים. בידיהם הכוח, הסמכות והיכולת לא רק להחליט אלא גם לבצע ולהיות אחראים ליישום ההחלטה. מכאן גם שלהחלטה שגויה יש תוצאות חמורות החורצות לשבט את גורלו של העם. כולנו יודעים מה הייתה משמעות החלטות שגויות של מנהיגים צבאיים ופוליטיים ערב מלחמת יום הכיפורים.

פרשת מותם של שני בני אהרן נדב ואביהוא, שהקריבו "אש זרה אשר לא ציווה אותם", היא הזדמנות מצוינת לבחון את גישת התורה בדבר אחריות מנהיגים.

מותם של נדב ואביהוא הוא אירוע משמעותי מפני שהם בני אהרן הכהן, השני בהירארכיה השלטונית. הם כוהנים המייצגים קדושה וטהרה. המקום בו יצאה "אש מלפני ה' ותאכל אותם" הוא המשכן, שנאמר עליו "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח). מותם של בני אהרן ארע תוך כדי חנוכת המשכן. מתקיימים כאן כל התנאים האפשריים כדי להבהיר שמדובר במוות דרמטי בעל משמעות.

הקרובים נשפטים לחומרא

לכאורה אפשר היה להסתפק בלשון המפורשת של התורה המציינת את הסיבה למותם בשלושה מקומות. אולם חז"ל והפרשנים לא הסתפקו בכך ומנו סיבות רבות נוספות למותם של שני בני אהרון: מדרש רבה (פרשה כ'): "בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרון, על הקריבה, על ההקרבה, על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה".

בספרא, הוא מדרש תורת כהנים, נאמר בשמו של רבי אליעזר "לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה וכל המורה הלכה בפני מורו חייב מיתה". התלמוד הבבלי מקשר במספר מקומות את הפסוק "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך ולא תמתו" (פרשת שמיני, ויקרא י, ט) לעניין מותם של שני בני אהרן הנזכר קודם לכן, ויש המפרשים ש"אש זרה" היא עבירה על הוראה זו.

ייתכן והפרשנות המסועפת באשר לסיבת מותם של נדב ואביהוא היא מפני שקשה מאד להבין ולהסביר את חוסר הפרופורציה לכאורה בין העבירה לעונש. וכי על כל שגיאה או טעות בתום לב או מחוסר תשומת לב יש להיענש במוות?

ראוי לשים לב לפועל אחד המוזכר בשלושת הפסוקים המתייחסים בתורה למותם של נדב ואביהוא. הפועל הוא משורש ק.ר.ב ("בקרובי אקדש", ויקרא י' א, "בקרבתם לפני ה'", שם, ט"ז, א', "בהקריבם אש זרה במדבר", ג', ד'). זוהי המילה המנחה לאמור: חומרת העונש נובעת בראש ובראשונה מהיותם של נדב ואביהוא קרובים לקב"ה, קרובים למנהיגות, קרובים למקום הקדוש ביותר וקרובים ביותר למעשה הקודש של הקרבת הקורבנות. דווקא היותם של נדב ואביהוא בנים לאהרון הכהן, השני להירארכית המנהיגות, דווקא מפני שמדובר במשכן, שופט אותם הקב"ה  לחומרא.

האחריות על המנהיג

אין זה מקרה יחיד שהקב"ה תובע ומחמיר יותר עם מנהיגים. כך ניתן להסביר את חומרת עונשו של משה על שהכה ולא דיבר אל הסלע, את חומרת עונשם של המרגלים, נשיאי ישראל, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, וכך גם קריעת מלכותו של שאול בגלל שלא הרג את אגג העמלקי. גם הכוזרי מסביר את חטא העגל על פי רעיון זה.

מכאן מובנת האחריות הרבה הרובצת על כל אדם שיש בידיו סמכויות, או שליחות ציבורית או השפעה על גורלם של בני אדם או אדם המהווה דוגמא לרבים. אין מדובר רק בנשיא, ראש ממשלה, שרים וחברי כנסת. כמעט כל אחד מאיתנו נופל בקטגוריות שציינתי לעיל.

לרבים מאיתנו יש סמכויות ויכולת השפעה על אחרים. כמידת הסמכות, כך מידת האחריות שאדם נושא בה. ככל שמעמד האדם גבוה יותר והחלטותיו משפיעות על יותר אנשים, כך גדלה אחריותו. אחריות פירושה לשאת בתוצאות, לשלם על מחדלים, כשלים ותוצאות שליליות. כגובה מעמדו של אדם, כך תהיה גם חומרת עונשו על כישלונותיו ומחדליו.

מכאן נבין היטב את דבריו של משה לאהרון לאחר מות נדב ואביהוא: "בקרובי אקדש". פירושו שיחסו של הקב"ה לנדב ואביהוא היה עקב היותם קרובים ובעלי מעמד רוחני והעונש החמור נובע מתפקידם של קרובים לקדש ולהקפיד בקלה כחמורה בשליחותם.

גם בדורנו יש למנהיגים הפוליטיים והרוחניים, הכלכליים והביטחוניים, אחריות רחבה ובעת כישלונות עליהם לשלם מחיר כבד. מנהיגות בכל תחום שהוא איננה רק כבוד וזכויות. בראש ובראשונה צריכה היא לעמוד בקריטריון של "בקרובי אקדש". נדב ואביהוא הם המנהיגים הראשונים שבאמצעותם בחר הקב"ה להבהיר עיקרון מנהיגותי חשוב זה.

==

זבולון אורלב הוא ח"כ מטעם הבית היהודי. המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'.