הרב שרלו: אסור לעזוב טקס צבאי בגלל שירת נשים

במכתב המיועד "לממשיכי דרכה של הישיבה ותלמידיה וידידיה" מפרסם ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, הרב יובל שרלו את התייחסותו לסוגית שירת הנשים בצה"ל.

בתחילת דבריו מקדים הרב שרלו, וכותב: "איני יודע את הפרטים על המקרה הספציפי בבה"ד 1, וכדרכי איני מתייחס למקרה אלא לעיקרון. אני מתרשם כי מדובר גם בכשל פיקודי של הצבא, שלא התמודד כראוי עם האתגר שהזדמן לו, ונמצאנו מפסידים קצינים מצוינים ומעוררים מתחים כבדים לחינם."

אולם בהתרשמותי אני עוסק, כי אם בשאלה ההלכתית והראיה התורנית של מקרים אלו, ויש להפוך אותם להזדמנות גדולה לבירור דרכנו:

הדברים שאני כותב יוצאים מנקודת הנחה הלכתית שאסור לשמוע קול אישה שרה. … ניתן למצוא גם צדדי היתר בנושא זה, אולם העמדה הבסיסית בהלכה היא שהדבר אסור, ועולם הגברים נתבע להפסיד את היופי הזה.

אל תירתעו מדברי הבוז והלעג שמופנים כלפי עמדה זו מכיוון העולם החילוני, אלא התחזקו בקדושה ובטהרה.

בהמשך מתייחס הרב להתנגשויות בין פקודות הצבא ובין ההלכה: "אין כל ספק כי השרות הצבאי חייב לאפשר לחייל לשמור את המצוות ואת אמונתו. לו זה לא היה כך – לא היינו משרתים בצבא!" אך עם זאת הרב שרלו מציין כי בלתי אפשרי שכל חייל ינהג על פי הפסקים של רבו בלבד.

"הצבא הוא קהילה, ולקהילה צריך שיהיה רב אחד. הטיעון האחרון אינו רק טיעון פראקטי, אלא גם טיעון מהותי. הצבא הוא ציבור, ויש לנהוג בציבור כבציבור. אני חושב אפוא כי על הצבא מוטלת מחויבות מלאה, גם על פי פקודותיו, לאפשר קיום מצוות מלא בצבא, ומאידך גיסא מוטל על הצבא להיזהר גם שלא להפוך את עצמו לחצרות חצרות."

צבא גם של חילונים

"כל זה היה נכון גם לו הצבא היה מורכב מאנשים הנאמנים למצוות בלבד. אולם הצבא אינו מורכב רק מהם, אלא מכל עם ישראל, וגם מבני דתות אחרות.", כותב הרב שרלו,  "לפיכך, המדיניות הפסיקתית הקהילתית של הצבא צריכה להתחשב גם בכך."

"ישנה חשיבות עצומה להיות הצבא יהודי, נוהג על פי ההלכה בהתנהגות המערכתית שלו, ומהווה חלק ממימוש המדינה היהודית הדמוקראטית. אנחנו חייבים אפוא להקפיד על כך, ובמקומות שהדבר אינו נעשה – להיאבק על כך".

הרב שרלו מספר כיצד בתור קצין שריון סרב לעשות פעילות בשבת בשל היותה סותרת את ההלכה ומוסיף "אולם הדבר מחייב גם אותנו: הרוצה שהציבור כולו ינהג על פי ההלכה חייב ללכת לאור קווי המינימום של ההלכה מבחינה ציבורית."

"בחיים האישיים שלו ראוי שהוא יקפיד ויחמיר (על אותם דברים שיש להקפיד ולהחמיר בהם), אולם עמדתו הציבורית צריכה להיות קו הלכתי בסיסי – בשום אופן לא פחות מכך, אך גם לא יותר מכך."

"שירה בטקסים היא חלק בלתי נפרד מהתרבות החילונית במדינת ישראל, ובמסגרת זו גם שירת נשים. אפשר שאין אנו אוהבים זאת,… אולם יש גם "מנהגים תרבותיים חילוניים" שאין לנו כל זכות לזלזל בהם או לסבור שאנו יכולים לרמוס אותם בתביעותינו."

מותר לכתחילה

"במקרה שלנו יש כל כך הרבה בסיסים בהלכה (אני מדגיש שבהלכה, ולא במקורות חיצוניים לה) לנהוג אחרת. אפשר להתבסס על עמדות הפוסקים בנושאי קול באישה במעמדים שאינם אמירת דברים שבקדושה, אולם לא לזה אני מתכוון.

אני מתכוון לסוגיות שלמדנו בשנה שעברה בישיבה – "הנאה הבאה לו לאדם בכל כורחו" – המתירה מלכתחילה (אני מדגיש כי אין מדובר רק בפטור, אלא בהיתר) להיכנס למצבים מסוים, אם אין ברירה אחרת.

האחדות בטקסים צבאיים בצבא היא דבר כל כך חיוני, והיא מוגדרת בצורה הוודאית של "ליכא דרכא אחרינא"! זו פסיקה שצריכה להיעשות על ידי תלמידי חכמים, ולא ככלי פשוט ומיידי, אולם היא קיימת, ומי שרוצה ללכת על פי ההלכה חייב להשתמש בהלכה כשהוא קובע את דרכו. אינני מבין כיצד מתעלמים מהלכות אלו!"

הרב שרלו מספר כיצד פסק לו הרב עמיטל להשתתף בטקס הענקת פרס ישראל למרות שהופיעה שם זמרת. בסיכום דבריו הוא כותב: "עמדתי היא שהרב הצבאי חייב להיות הפוסק של הצבא, והוא חייב לפסוק לאור העיקרון של קווי הבסיס של פסיקה קהילתית, ובאופן אישי חיילים יכולים להחמיר על עצמם, אולם לא בדברים שהם פוגעים בקהילה, מנוגדים לה, והורסים את רקמת החיים בצבא.

אני סובר אפוא שעליכם להיאבק על זכותכם ועל חובתכם שלא להיות נוכחים בערבי תרבות והווי המבוססים על שירת נשים. במקביל, כאשר מדובר בטקס צבאי של היחידה כולה – אין דבר נכון יותר מבחינה הלכתית להיות שם, עם כולם. זו צריכה להיות גם עמדת הצבא ועמדת הרבנות הצבאית לכתחילה."

"כל זה לא פוטר אותכם מלהיות יותר צדיקים, יותר שומרי הלכה, יותר לומדי בתורה, יותר משקיענים באימונים, יותר צנועים ויותר זהירים בכבוד הבריות. להפך, דווקא מי שסובר כי בנושאים הציבוריים יש ללכת בקו המינימום בחברה הכללית חייב לקבל על עצמו, בעולמו הפנימי שלו, נאמנות ודביקות גדולה יותר בריבונו של עולם."