בעל הטורים: אחרי כמעט חודש הבנתי שהרב שרלו צדק

וד"לים

השבוע ניהלתי ויכוח נוקב עם חבר בנוגע למחאת האוהלים המסתמנת כחדשות החמות של עונת המלפפונים התקשורתית של קיץ 2011. בשלב מסוים הגיע הויכוח לנושא חוק הוד"לים.

החבר, מהדורה מודרנית של צ'ה גווארה, הסביר בלהט שמדובר בחוק גרוע ובעייתי שלא יפטור את מצוקת הדיור אלא רק נועד להעביר את קרקעות המדינה לבעלות "הטייקונים". "בטווח הארוך החוק לא יוריד את מחיר הדירות, אלא רק יעלה אותו", אמר בפסקנות.

בשלב מסויים, החלטתי (כמגיב ידוע בתשלום של ביבי) לאתגר את צ'ה והעליתי שאלת תם: "מה ראשי התיבות וד"לים?". לוחם הצדק החברתי נכנס למבוכה קלה והחל לגמגם "אה… משהו עם דיור… אולי דיור להשגה?…". "קראת את החוק?", ניסיתי את מזלי לאור סימני החולשה שניכרו בבן שיחי. "המ… לא" השיב החבר ברגע של כנות…

כל עמדה אינטליגנטית שנשענת על עובדות ונתונים הינה ראויה בעיניי. אבל העובדה שכל אזרח – נהג מונית, סוכן ביטוח או עיתונאי – נעדרי כל השכלה כלכלית, מרשים לעצמם להביע דעה מלומדת בנושאים מקרו-כלכליים, שנשענת במקרה הטוב על דיווח עיתונאי ובמקרה הפחות טוב על סיסמה דמגוגית ממאהל מחאה, משטיחה את  השיח הציבורי בנושאים כלכליים והופכת אותו לדמגוגי וד"ל (ודי לחכימא ברמיזא).

העם דורש צדק חברתי?

אחת השאלות שנשאלו בשבועות האחרונים בהן יצאו אזרחי ישראל לקמפינג בחוצות הערים הינה מדוע לא נשמע קולו של הציבור הדתי והימני במחאה החברתית. בהקשר לשאלה זו הופרחו לחלל האוויר מספר תיאוריות: הללו נותנים סימנים בהשתייכותם של מנהיגי מאהל רוטשילד לגופי שמאל קיצוני, הללו מזהים את אנשי 'השמאל הלאומי' כמממני המאהלים, והללו מספרים בשבחו של בנימין נתניהו אשר המחאה עלולה לפגוע בכסאו, וכו'.

הרב יובל שרלו, נימק את אי-הצטרפותו למאבק החברתי באופן המקורי הבא: "אני מתקשה להיות חלק ממחאת הדיור… בעיקר בשל העובדה שמחאה אמיתית בענייני צדקה ומשפט היא כאשר אנשים נאבקים על זכויותיהם של אחרים, ולא כאשר הם נאבקים על רצונם בפתרון בעיותיהם".

אני חייב להודות כי במבט ראשון עמדתו של הרב שרלו הייתה נראית בעיניי תמוהה ואף כמעט אלטרואיסטית. וכי אדם אינו רשאי למחות על דברים המטרידים אותו, אלא רק לטובת חברו? האם ראינו מעולם הפגנה של אנשים בריאים למען הנכים? אולי הפגנה של משפחות ברוכות ילדים בעד אמהות חד-הוריות?

בחלוף כחודש מראשית המחאה שהתחילה בקוטג', התפשרה  על דירה רגילה והמשיכה עם מחאה יד-שניה מרופא דרך רפתנים, עגלות ושאר ירקות, הבנתי סוף סוף למה כיוון הרב שרלו בדבריו.

את האבסורד הקיים בגל המחאות הנוכחי הבנתי אתמול בעת שהתהלכתי בשדרות שאול המלך בתל אביב ושם, כתף לצד כתף, ראיתי את הרפתנים ואת הצרכנים צווחים מלוא גרונם "ה -עם דו -רש צדקחברתי" מבלי להבין ששניהם נאבקים בעצם על אותה פרוסת עוגה ושכל היענות לדרישת הצרכנים גורמת אוטומטית להפחתת רווחיהם של הרפתנים ולהפך…

כל מי שעיניו בראשו מבין שלא ניתן להיענות לדרישותיהם של כלל המוחים. אין שום סיטואציה שבה יופחת מחירם של מוצרי הצריכה והדירות וייענו כל דרישות הרופאים, הסטודנטים, האמהות, הרפתנים ודפני ליף. צדק חברתי אמיתי, או מדינת רווחה בשמה הקודם, פירושו העלאת מסים, צמצום ממשי של השוק החופשי וניהול הפעילות הכלכלית על-ידי חברות הנשלטות בידי הממשלה.

לא בדקתי את הדברים אבל משום מה אני די בטוח שסקר אקראי שנערוך בין יושבי המאהלים יגלה שאיש אינו מעוניין לחזור לעולם שבו ישנה חברת טלפוניה ממשלתית אחת ואשר בו מאות אלפי אנשים נדרשים להמתין שנים לקבלת קו טלפון ביתי.

המחאה הנוכחית מתעטפת בסיסמה "העם דורש צדק חברתי", אך למעשה אין מאחורי הססמאות היפות לא "עם" ולא דרישה אמיתית ל"צדק חברתי", כי אם עשרות קבוצות לחץ המעוניינות להגדיל כל אחת את תלוש הנטו שלה בלבד.

בין המצרים

מדי שנה בסביבות חג הפסח חוזר ונשנה הויכוח בדבר המשך קיומו של מנהג האיסור על קטניות. אחת הדעות המצדדת בביטול המנהג מנמקת זאת בצורך באחדות והימנעות מבידול בין עדות ישראל בבחינת "לא תעשו אגודות אגודות".

בין אם נקבל את הדברים ביחס למנהג הקטניות ובין אם לאו, מצב הדברים ביחס למנהגי האבלות בימי בין המצרים הינו בעיניי חמור שבעתיים: הללו אינם מתגלחים מי"ז בתמוז, אחרים מראש חודש, אלה בשבוע שחל בו ואלה בו ביום. לטעמי, כל כוחה של האבלות הנוגעת לחורבן הבית הינה בפומביות שלה, כאשר חילוקי המנהגים ביחס לאבלות ממסמסים ומחטיאים את מטרתה ואף יוצרים בלבול בקרב הציבור הרחב.

הצעתי שלי, שכמובן אינה מחייבת אף אחד וכפופה לבירור הלכתי מקיף, היא לאחד את מנהגי האבלות על חורבן הבית לתאריך מוסכם ומאוחד בין כלל העדות. באופן שכזה האבלות לא תהיה אבלות עדתית או פרטית אלא תהיה לה נראות ציבורית של ממש הנותנת לה משנה תוקף.

==

מתן פריידין הוא מוסיקאי המתפרנס מעריכת דין.