לא לשכוח להניח ליד הלוחות גם את שברי הלוחות

יש הבדלים רבים בין עשרת הדיברות בפרשת "יתרו" לאלה שבפרשה שלנו. ננסה לגעת במשמעות ההבדלים, וביחס בין עשרה הדברים בשמות לאלה שבדברים, בפרשה שלנו.
ההבדלים הבולטים:
א. חיסור וייתור של וי"ו החיבור. (בעשרת הדברות אצלנו: לא תרצח ולא תגנוב ו..)
ב. הבדלי סגנון: "זכור" לעומת "שמור", "עד שקר" לעומת "עד שוא", "לא תחמד" לעומת "לא תתאוה".
ג. הוספת דברים: "כאשר צִוך ה' א-להיך", "שורך וחמֹרך וכל בהמתך", "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך", "ולמען ייטב לך", "שדהו".
ד. שינוי סדר: בדיבר 'לא תחמד' הקדים הכתוב בשמות את הבית לאישה, ובדברים – את האישה לבית.
ה. שינוי הטעם למצוות השבת. בריאת העולם בשמות ונימוק של יציאת מצרים בפרשה שלנו.

יש מקום להסביר את כל ההבדלים שהבאנו. מתוך רצון לקצר, נביא רק את הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ב' ) על ההבדל הבולט בדיבר על השבת: " וכבר נאמרו במצוה זו שתי עִלות שונות מפני שהן לשני עלולים שונים. לפי שנאמר בטעם קִדוש השבת בעשר הדברות הראשונות אמר 'כי ששת ימים עשה ה' ' וגו' ואמר במשנה תורה 'וזכרת כי עבד היית במצרים על כן צוך ה' א-להיך לעשות את יום השבת'. וזה נכון, כי העלול בדבור הראשון הוא כבוד היום וקִדושו כמו שאמר 'על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו', זהו העלול השייך לעִלה 'כי ששת ימים' וגו'. אבל מה שנתפקדנו בו ונצטווינו אנו לשמרו הוא עלול השייך לעִלת היותנו עבדים במצרים אשר לא היינו עובדים ברצוננו ומתי שאנו רוצים, ולא היינו יכולים לשבות. לפיכך נצטוינו על השבת והמנוחה כדי לכלול שני הדברים, קביעת השקפה נכונה והוא חִדוש העולם המורה על מציאות הא-לוה במחשבה ראשונה ובעיון קל, וזכרון חסדי ה' עלינו שהניח לנו מתחת סבלות מצרים, וכאלו הוא חסד כללי, באמתת ההשקפה העיונית ותקינות המצב הגופני " בספר שמות אנו מצווים על עצם קדושת השבת! אדם מצווה להיות דומה להקב"ה.

"ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ… וינח ביום השביעי" – "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו"; בספר דברים, לעומת זאת, מתייחס הכתוב אל עם ישראל ומבאר מדוע דווקא הוא המחויב בשמירת קדושת השבת: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויֹצִאך ה' א-להיך משם… על כן צוך ה' א-להיך לעשות את יום השבת"; היציאה מעבדות מצרים למנוחה מחייבת את עם ישראל להנציח זאת לדורות. יש קדושה בעצם יום השבת!! משהו אלוקי שהקב"ה קבע במציאות! ויש צד אחר, הנובע מהמחויבות שלנו!! לשמור את השבת. הכרת הטוב, נימוק מוסרי . אולי לכן יש להבין גם את התוספת בדברים "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" ואת ההרחבה "שורך וחמֹרך וכל בהמתך", כבאה להדגיש את חובת האדם להניח לכל אשר ברשותו מכוח הוצאתו לחירות על ידי ה'. (מבלי להרחיב, ברוח זו ניתן אולי להסביר את שאר ההבדלים שבין יתרו לפרשה שלנו).

מעבר לפרטים במציאת הסבר לכל הבדל (כדוגמת השבת שהבאנו)- ככלל שתי גישות יש בהסבר הפער בין לוחות יתרו לאלה של ואתחנן:
1.גישתו של האבן עזרא. הוא מלמד שבספר שמות הדיברות הם ציטוט מדויק של דברי ה'. בדברים במסגרת השחזור של מעמד הר סיני מדגיש משה מה שנכון לפני הכניסה לארץ. אבל יש כמעט זהות בין שני הלוחות. וכך כתב בביאורו הארוך: "כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת, דברי השם בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית… ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה… והראיה הגמורה ששם כתיב פעמים 'כאשר צוך ה' א-להיך' ". בדברים נוסף בשתי דיברות "כאשר צוך ה' א-להיך" – פעם אחת בדיבר השבת, ופעם שנייה בדיבר על כיבוד אב ואם – ובמשפט זה רומז משה, לדעת ראב"ע, לדברי ה' שנאמרו במעמד הר סיני. (יש מקום לברר מדוע דווקא בשני דיברות אלה מופיע "כאשר צוך ה' אלוקיך"?!)

2.לא מזמן בדף היומי, למדנו בגמרא על הבדל דרמטי שבין לוחות ראשונים ללוחות שניים.
וכך למדנו (בבא קמא נד ע"ב): " שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב [רש"י: גבי כיבוד אב ואם, דכתיב בהן 'למען ייטב לך']? אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו…ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: חס ושלום פסקה טובה מישראל"

שאלתו של רבי חנינא מתייחסת לאחד ההבדלים שבין לשון הדיברות בשמות ללשונם בדברים. התשובה בגמרא מלמדת שהדיברות שבשמות הם הכתובים בלוחות ראשונים, ואילו נוסח הדיברות שבדברים הוא הנוסח שבלוחות שניים. זה חידוש גדול (ולכאורה לא הפשט?..) אם בפירושו של האבן עזרא, שהסביר את ההבדלים שבין הלוחות "בצורה מינורית" ועמד על כך שהלוחות זהים "כאשר צוך ה'"! הרי שלדעת הגמרא שהבאנו, יש הבדל בין לוחות ראשונים לאלה בפרשה שלנו. לחות ראשונים הם הלחות של לפני חטא העגל והלוחות בפרשה שלנו הם הלוחות שפסל משה אחרי חטא העגל.

רבות נכתב על ההבדל שבין לחות ראשונים ללוחות שניים. (חז"ל מנו עשרה הבדלים – החידוש בדברי הגמרא, וכך בשם הגאון באבן עזרא- שלוחות יתרו הם לוחות ראשונים ולחות ואתחנן הם לוחות שניים!!) למשל (שמות רבה): "אמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות." בלוחות הראשונים כתב הקב"ה רק את עשרת הדברות, בלוחות השניים נוספו הלכות מדרש ואגדות. בלוחות השניים הוסיף הקב"ה את פרטי הדינים ואת יסודות התורה שבעל פה, בלוחות השניים ישב הקב"ה וקשר כתרים לאותיות. ההבדל פשוט. לוחות ראשונים הם לוחות אלוקיים, ה' כותבם וה' נותנם, ואילו לוחות שניים שנפסלו אחרי חטא העגל, הם מתאימים יותר לבני אדם. "אנושיים" יותר. לוחות ראשונים הם לוחות עליונים, שמימיים, הם נכתבו על אבנים אלוקיות מן העולם הבא. אף הלוחות האבן של משה הגיעו מן העולם הבא – אבני סנפירינון שבאו לתוך אוהלו של משה, לפי רש"י, אך הם ירדו והגיעו לתוך עולמנו. ואולי דווקא החטא! המצביע על היותנו בשר ודם, הם שהפכו את הלוחות מעולם שמימי, למה שאנו יכולים לחיות עמו ולקבל המצוות לתוכנו! לפי זה די ברור שלוחות ראשונים לא ניתנו עם י"ג מידות ואילו לוחות שניים ניתנו עם י"ג מידות הרחמים. מעלה זו היא שורש גילויו של הקב"ה אלינו, גילויו במידת הרחמים, ביכולתנו לחזור בתשובה. בלוחות ראשונים התורה ניתנת רק מצד האמת שלה! ולוחות שניים מתאימים לדברי רשב"י: מי בשביל מי? – ישראל בשביל תורה או תורה בשביל ישראל? וקובע רשב"י שהתורה היא בשביל ישראל. ומה תורה שהיא רק בשביל ישראל היא נצחית – "כימי העץ", ישראל שלא ניתנה תורה אלא בשבילם, על אחת כמה וכמה.

כאשר אדם מעניק מתנה, תמיד מקבל המתנה חשוב יותר מן המתנה עצמה. כך התורה, שהיא מתנה עליונה שהייתה גנוזה בבית גנזיו של הקב"ה, אך ישראל מקבלי המתנה הם למעלה מהמתנה עצמה. מעלתם מתגלה באמצעות הלוחות השניים- "למען ייטב לך". ועוד ועוד.

כללו של דבר, ההבדל בין לוחות ראשונים ללוחות שניים, שאלה האחרונים, דווקא בגלל "אנושיותם" הם מתאימים יותר לעם ישראל. יש בהם חסד ורחמים, טוב עם חטא שמביא לתשובה ולתיקון.

נחתום בדברי הגמרא (בבא בתרא יד): "מיתיבי, ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו, באמה בת ששה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות כנגד ארכו של ארון, כמה לוחות אוכלות בארון, שנים עשר טפחים… ומה אני מקיים אין בארון רק, לרבות שברי לוחות שמונחים בארון…"

מה המשמעות שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון? לוחות (אלה הלוחות שבפרשה שלנו, לוחות שניים שהם נצחיים! דווקא משום שהם "אנושיים") אנחנו מבינים! זה המקום שמנחה את חיינו, שם נועד עם ישראל עם הקב"ה. אך שברי לוחות למה מקומם בארון? הרי הם לוחות שנשברו? הם הלוחות האלוקיים השמימיים שעם ישראל לא הצליח לקבל?

לימוד גדול!!! אולי ניתן ללמוד. מול עינינו לעולם עומדים לוחות ראשונים, שמימיים. האידיאל הצרוף, החזון הגדול שאליו צריך לשאוף, וגם אם אין אנחנו יכולים לעמוד בו…אבל הוא צריך להיות מול עיננו תמיד.

בשבת פרשת ואתחנן, משה רבנו מחזיר אותנו למעמד הר סיני!! (ציווי בפני עצמו שיש לו חשיבות רבה!!) ועשרת הדיברות אצלנו, דומים לגמרי לאלה שביתרו. (האבן עזרא) והחינוך הגדול הנלמד, שאנחנו לוקחים עמנו לאורך כל דרכנו את מעמד הר סיני!! (כך הרמב"ן הסביר את המשכן, ועוד)

או הלימוד הגדול שלימד הרמב"ם בהסבר ההבדל בין מצוות השבת בשמות לזה שבדברים. אנחנו מקיימים את אותה שבת!!! עם שתי זוויות מבט. עם זו האלוקית, עם מצוות השבת בעצם!! עם הרצון להתדמות לריבונו של עולם! ובו זמנית, השבת הבאה מצדנו. השבת המוסרית שיש בה לימוד של הכרת הטוב לה', (יציאת מצרים) והבנה עמוקה של חשיבות מנוחת השבת, כולל "שורך וחמורך".
האפשרות לחבר בין עולמות בו זמנית, אולי טמונה בדברי חז"ל ש "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו"…

באותו אופן של אפשרות לראות מול עיננו את התורה שניתנה לבני אדם, לוחות שניים, אחרי י"ג מידות של רחמים, מונחים בארון! ועמם!! שברי לוחות ראשונים. האידיאל האלוקי, לאן ראוי לשאוף, מי נתן את התורה לעמו ישראל באהבה.
הדרך למשוך חוט לעולמנו החינוכי , כמי שמבקשים ומתפללים להנהיג חינוך, הוא פשוט…

לעולם יש להציב אידיאלים גדולים מול עיננו. שאיפות גדולות וחזון רחוק רחוק! (לוחות ראשונים…) ולידו להניח בארון את התורה הניתנת ליישום, את תכנית העבודה, את המקום הגבוה!! אך הניתן להשגה..(לוחות שניים)