ביקורת סרטים לדתיים: מדינת ג'ונס החופשית

חי בסרט: ביקורת סרטים לציבור הדתי. בכל הנוגע לשאלה כיצד לאכול ארוחת צהריים, הצלע ואני מחזיקים בשתי פילוסופיות שונות. בעוד אני דוגל בשיטת האחדות הכוללת ומאמין ש "לא טוב היות הפירה לבדו, אערבב בו שניצל כנגדו", אשתי שתחיה מקצה בצלחתה טריטוריה ברורה ומופרדת לכל פריט ופריט וחלילה אם קצה קצהו של הסלט יגע בפירורי הלחם של השניצל . "איך אתה מסוגל לאכול ככה כשהכל ביחד?" היא מקשה בעוד אני מערבב את העיסה להנאתי "האורז לא אורז, העוף לא בטעם עוף והסלט מאבד את הקטע שלו… מרוב טעמים וסגנונות כבר לא מרגישים כלום…"

אמנם על טעם וריח אין מה להתווכח (וגם אם כבר מתווכחים ברור שהיא צודקת, אז מה הטעם?…) אך הפילוסופיה מאחורי שיטת הצילחות של הצלע, בהשאלה לעולם הקולנועי, היא הצורה הטובה ביותר שמצאתי לתאר את "מדינת ג'ונס החופשית" – בעיקרון, מדובר בסיפור היסטורי מרתק שראוי ונכון לעשות עליו סרט. אך הניסיון לדחוס לשעתיים ורבע גם אקשן, גם דרמה, גם אמירות חברתיות ופוליטיות, גם שיעור מזורז בהיסטוריה (שמתיימר להקיף מספר תקופות ואירועים) וגם לשים פוקוס על דמויות מפתח ולנסות להציג את העומק והעושר שבהם- הופך את התוצר הסופי לבליל של טעמים, כוונות, כיוונים ומטרות, שלמרות שכל אחד מהם בפני עצמו הוא ראוי ומצוין, הערבוב שלהם משאיר טעם של בלגן לא ממוקד.

עלילת הסרט (המבוססת על סיפור אמיתי) מתרחשת בשנת 1862, שנה בתוך מלחמת האזרחים האמריקאית. נייט ניוטון (מתיו מקונהיי) הוא חוואי פשוט ממיסיסיפי המשרת כחובש קרבי בצבא הדרום. בשלב מסוים, אחרי שחווה לא מעט קרבות ומראות זוועה, מחליט נייט שאין הצדקה להשתתף במלחמה בה נלחמים מיליוני איכריים דרומיים עניים את מלחמתם של העשירים היושבים בבתיהם וזוכים לפטור מגיוס, והוא עורק משורות הצבא. תפיסת העולם שלו מקבלת עוד ועוד חיזוקים כאשר הוא נוכח לראות כי בעורף בוזזים גובי המיסים של הצבא את מעט הרכוש והתבואה של האזרחים העניים ובכך למעשה דנים אותם למוות בחורף הקשה שמצפה להם.

במנוסתו, פוגש נייט קבוצת עבדים שחורים שנמלטו מאדוניהם ומתחבאים בביצות הסבוכות. הוא מצטרף אליהם וביחד הם מקימים טריטוריה משלהם ומכנים אותה "מדינת ג'ונס החופשית". ניוטון אף מתאהב באחת מהעובדות השחורות ובשלב מסוים אף מביא איתה בן לעולם. לקבוצה מצטרפים עם הזמן עריקים נוספים משורות הצבא וביחד הם מקימים מיליציה חמושה ומאורגנת הקוראת תיגר על הסדר הנוכחי ונלחמת כנגד העוולות וחוסר הצדק. נקודה מעניינת שבולטת לא אחת, היא האבסורד בו גם בתוך המדינה החופשית שהקימו, ממשיכים הלבנים להתייחס באדנות ובזלזול כלפי שחורים הנלחמים איתם כתף אל כתף.

העלילה רצופה בציוני דרך היסטוריים שהתרחשו במציאות (אך מעמיסים יתר על המידה מבחינת העלילה): ההחלטה על ביטול העבדות- שמשליכה באופן ישיר על רבות מהדמויות, וזמן קצר לאחר מכן ההחלטה שמבטלת למעשה את ביטול העבדות בדרום, סוגיית הנישואים הבין גזעיים, עלייתה של תנועת הקו קלוקס קלאן והזוועות שנלוו אליה ועוד. אם לא די בכך, לאורך הסרט משולבים קטעים מהעתיד- כ85 שנה אחרי מלחמת האזרחים- המראים את התלאות שעובר אחד מצאצאיו של ניוטון המואשם בנישואים בין גזעיים בגלל היותו צאצא לאב לבן ואם שחורה. מרוב תמורות, שינויים ואבני דרך היסטוריות מאבד הסרט בשלב מסוים את החן שלו וגורר את הצופה לשיעור היסטורי עם הטפות והשלכות אקטואליות- שזה באופן כללי סבבה לגמרי, אבל היי, באנו לסרט ולא להרצאה היסטורית.

מדינת ג'ונס החופשית הוא מסוג הסרטים שבסיומו תרוצו לויקיפדיה ללמוד עוד על מלחמת האזרחים, על העבדות ועל הקלות הבלתי נתפסת של הרוע האנושי. אבל הוא יותר שיעור היסטוריה למיטבי לכת ופחות חוויה קולנועית. גם הופעתו העוצמתית של מקונהיי, שמזכירה באיכותה ובכריזמה שלה את משחקו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס" (שעליו זכה באוסקר), לא מצליחה להאפיל על הבלגן והכאוס הכללי. וכך, ממש כמו הסיפור שאותו בא הסרט לספר, מדובר ברעיון נאצל וראוי- שלא לגמרי הוכיח את עצמו במבחן התוצאה.