אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

חי בסרט: ביקורת סרטים מיוחדת לציבור הדתי

15.06.16 14:39  ט' בסיון תשעו

חי בסרט, הטור היחיד בעולם (כולל העולם הבא) שמביא לכם מדי שבוע ביקורת קולנועית, בשיתוף פעולה עם אולפני הסרטים המובילים בישראל, על הסרטים החמים בקולנוע מזווית ראייה ייחודית לציבור הדתי. מתכנן לצאת לסרט עם הדייט ורוצה להימנע ממבוכה? מעוניינת ללכת עם הילדים ולא מתאים לך לחשוף אותם לתכנים לא ראויים? הגעתם למקום הנכון-יאללה, אקשן. והשבוע: "מרוץ"

חי בסרט: ביקורת סרטים מיוחדת לציבור הדתי
  (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

"אלוקים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים", או אם להיות מעט פחות מעורפל- אשתי (להלן "הצלע") לא אוהבת ללכת לקולנוע, או אם להיות לגמרי ברור: היא מעדיפה סרטוני הדרכה ביוטיוב של "כך ניצור עיניים מושלמות לכיפת שבת סרוגה" על פני בילוי קולנועי משותף.

מסתבר שככה זה בחיים; הסנדלר הולך יחף, הגבאי לא קם לתפילה, מילה של מוהל היא לא מילה וכן על זה הדרך. ולמה אני מספר לכם את זה? כי למרות אי אהבתה הברורה של הצלע לצורת הבילוי הקולנועית, לפעמים אני בכל זאת לוקח סיכון ומשכנע אותה לבוא איתי לסרט. חלק מהפעמים אני מפספס בגדול, לפעמים אני מדייק, ולעתים רחוקות בלבד הצלע יוצאת מהסרט בהתלהבות של ילדה בת 16 ואומרת, "וואו, איזה סרט"- לדוגמא שבוע שעבר, כשיצאנו מהקרנת הסרט המרוץ.

הסרט עוקב אחר סיפורו מעורר ההשראה של הספורטאי ג'סי אוונס (סטפן ג'יימס), בן למשפחה אפרו אמריקאית ענייה, נכד לעבד בדרום ארצות הברית, שהיה האתלט הראשון שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת. ואם זו לא מספיק דרמה בשבילכם, נציין שהוא עשה זאת באולימפיאדת ברלין בשנת 1936 שהייתה אמורה להיות תצוגת תכלית של התנועה הנאצית ותורת הגזע שלה.

למרות שעל פניו מדובר בסרט ספורט, הוא ממש לא כזה. הסרט אומנם עוקב אחרי עלייתו המטאורית של אוונס כאתלט- מתקופת לימודיו בקולג' ועד לתצוגת השיא שלו באולימפיאדה- אך ניכר כי בימאי הסרט (סטיבן הופוקינס ) משתמש בסיפור הספורטיבי כפלטפורמה להצגת סוגיית הגזענות והאפליה (כפי שנרמז בשם הסרט "RACE"- דו משמעות מדויקת שלא הצליחה לשרוד את משוכת התרגום)- כך שגם מי שלא מתחבר לסיפור הספורטיבי בכלל יוכל ליהנות מהסרט.

Tournage RACE

(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

 

הציר המרכזי בסרט עוקב אחר מערכת היחסים המרתקת בין אוונס למאמנו האישי לארי סניידר (ג'ייסון סודייקיס). כן, זה אולי נשמע קצת נדוש- מאמן לבן ממשפחה טובה, שהוא במקרה ספורטאי עבר מתוסכל, לוקח תחת חסותו בחור שחור עם ילד מחוץ לנישואין ובעיות משפחתית וזוגיות ועושה איתו את הבלתי יאמן- אבל משחקם המצוין של השניים, התסריט המדויק והעובדה שאחרי הכל זה סיפור שאכן קרה- גורם לזה לעבוד, ולעבוד טוב.

כדי לא לעשות ספויילר, אגיד רק שבמקביל לקו העלילה המרכזי ישנם כמה סיפורי מסגרת שמנסים, בדגש על מנסים, להציג לנו צדדים נוספים של הסיפור – הן בסיפורו האישי של אוונס ,הן בסיפור הגדול והמשמעותי לא פחות של מאחורי הקלעים שקדמו להחלטת ארצות הברית להשתתף באולימפיאדה של גרמניה הנאצית והן בצדדים האנושיים (והפחות אנושיים) של הממשלה והעם הגרמני בכל הסיפור- כולל התייחסות לא מבוטלת ליחס כלפי היהודים. דא עקא, קשה מאוד להחזיק כל כך הרבה קווי עלילה במקביל בצורה מעניינת וזורמת, ולא אחת יש תחושה שהניסיון להציג את המורכבות הזאת בא על חשבון קוהרנטיות העלילה וחווית הצפייה. אך למרות חסרונות אלו- מדובר בסרט טוב ומרתק שלצד עלילה ביוגרפית סוחפת וסצנות ספורט עשויות לעילא (שמצליחות להעביר את הדרמה והמתח בלי להיגרר לשמאלץ מיותר) חושף את הצופה לקונפליקטים לאומיים ואישיים שלא תמיד מקבלים תשובה חד משמעית- לא בסרט ולא בחיים.

Tournage RACE

(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

 

באחת הסצנות האחרונות מצליחים יוצרי הסרט להעביר בצורה חדה כתער את הדיסוננס הברור שמלווה את כל העלילה: אוונס עטור המדליות והתהילה- סמל הניצחון של אמריקה הליברלית והדמוקרטית על גרמניה הנאצית והגזענית- שב לארצו ומגיע לאירוע חגיגי ומפואר לכבודו, אך נאלץ להיכנס בכניסה צדדית המיועדת לעובדי המטבח ולשחורי עור.

"המרוץ" הוא סרט ספורטיבי המציב תמונת ראי לא ספורטיבית ולא הומאנית במיוחד מול ארצות הברית של המאה הקודמת שרוממות השוויון בגרונה וחרב הגזענות בידה; ומשאיר בסופו את הצופים לתהות בינם לבין עצמם היכן אנחנו בהווה- כיחידים וכחברה- נמצאים בפער הזה שבין הדיבורים היפים על קבלת האחר והשונה לבין המעשים היומיומיים שלנו.

 

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

8 תגובות
הצג את כל התגובות