'נפל בעת מילוי תפקידו, י"ט טבת תשט"ו. בן 19 בנופלו'. כך נרשם על המצבה של אורי אילן בבית-הקברות בגן שמואל. מי היה אורי אילן? ואיך מותו קשור לפרשת 'שמות' אותה נקרא בשבת הקרובה?

במסגרת איסוף מודיעין, שתלה ישראל מכשירי האזנה על קווי טלפון סוריים. מידי פעם נשלחו חיילים לעבור את הגבול לתחזק את מכשירי האזנה. 'מבצע צרצר' היה פעולה של צה"ל להשבת מתקן ציתות. במבצע השתתפו חמישה חיילי צה"ל, בניהם אורי אילן. החיילים  נפלו למארב סורי ונלקחו בשבי, שם עברו עינויים קשים שמטרתם להוציא מהם מידע על פעילות המודיעין של ישראל. אורי אילן חשש שלא יעמוד בעינויים הקשים, ובתאריך י"ט טבת תשט"ו הוא שם קץ לחייו. לאחר השבת גופתו ארצה, התגלו פתקים שכתב באמצעות ניקוב חורים בצורות אותיות. באחד הפתקים היה כתוב: 'לא בגדתי. התאבדתי'.

אדם המחליט ליטול את חייו בטרם עת עובר על איסור חמור של רציחה ושפיכות דמים, אין לו חלק לעולם הבא ונשללים לגביו דיני אבלות. אולם, בדברי המדרש (ב"ר לד, יג) מובאת התאבדותו של שאול המלך במלחמתו האחרונה מול פלישתים כמעשה חריג שאינו כלול בהגדרה חמורה זו של התאבדות. המדרש לא מסביר מדוע אין מעשה זה מוגדר כהתאבדות, אך הפוסקים נדרשו לכך והעלו הסברים שונים. לדברי הרב שלמה לוריא (ים של שלמה, ב"ק ח, נט) שאול חשש שאם יפול בשבי, יבקשו ישראל לשחרר אותו באמצעות מלחמה, בה יפלו רבים. בשל כך החליט שאול להתאבד כדי למנוע את מותם של רבים מישראל.

לימים, שימש הסבר זה את הרב יהודה גרשוני (קול צופיך, רטז) שנשאל "בנוגע לבן ישראל שנמצא בבית הסוהר בארצות ערב באשמת ריגול ונגמר דינו למיתה ויש חשש גדול שמחמת עינויים כבדים יגלה סודות המסכנים את מדינת ישראל והציבור הישראלי, והוא מבקש שיכניסו לו בבית הסוהר כדורי רעל בסתר לשים קץ לחייו. אם מותר להושיט לו כדורי רעל בכדי שיאבד את עצמו לדעת או לא".

שאלה זו אינה מתוארכת, אך ניכר ממנה שהיא עוסקת במקרה של אורי אילן. הרב גרשוני הסתמך על דברי הרב לוריא וכתב כי במקרה והחייל חושש שלא יוכל לעמוד בייסורים הקשים ויצטרך לגלות פרטי מודיעין שיפגעו בחוסנה של מדינת ישראל, דבר שיכול להביא לסיכון רבים במדינה, "מותר לו לאבד עצמו לדעת וממילא מותר לאחד מישראל למסור לו כדורי רעל בכדי שיאבד עצמו ולא יסכן את הציבור בזה".

נמצא שאמנם איסור התאבדות הוא איסור חמור, אך במקרה ועל 'כף המאזניים' מונח סיכון הציבור, מעשה התאבדות כזה אינו מוגדר כמעשה התאבדות, כפי שכתב הרב שלמה גורן: "כי אין לדמות ביטחון כלל ישראל לביטחון של הפרט, ואינו דומה פיקוח נפש של כלל ישראל לפיקוח נפשו של יחיד".

האם היה מותר להסתכן עבור הצלת עם ישראל?

בפרשת השבוע בו חל יום הזיכרון לאורי אילן, פרשת שמות, מצווה הקב"ה את משה לשוב למצריים ולגאול את ישראל. הנימוק לחזרתו הוא 'כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך' ולא נשקפת לו סכנה. מנימוק זה הוכיח הרב מאיר שמחה מדווינסק (משך חכמה, שמות ד, יט) שאין חובה לאדם להסתכן עבור הצלת כל ישראל, שכן חזרת משה למצרים התאפשרה רק משום שלא נשקפת לו כל סכנה. לדבריו (אור שמח, רוצח ז, ח), זו הסיבה שרוצח בשגגה שגלה לעיר מקלט אינו יוצא משם "אפילו ישראל צריכין לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם", משום חשש הסכנה הכרוכה ביציאתו, שמא יהרוג אותו גואל הדם.

דבריו קשים, הלא כל ישראל נמצאים בסכנה ומדוע לא נחייב את היחיד להסתכן עבור הצלת כל ישראל, כפי שתמה הרב מאיר דן פלוצקי (כלי חמדה, פנחס א): "וחס וחלילה לומר כן שאין להכניס עצמו בספק סכנה להציל כלל ישראל". אכן, פוסקים רבים חלקו על דברי הרב מאיר שמחה, וטענו שהסיבה שמשה שב למצריים רק בתנאי שלא נשקפת לו סכנה היא משום הצלחת המשימה להצלת ישראל. וכן אין ללמוד מרוצח בשגגה, שם גזירת הכתוב מיוחדת שאינו יוצא לעולם מעיר מקלט, אלא דווקא יש להביא ראיה מפנחס ואסתר שהסתכנו עבור הצלת ישראל.

במִקבץ תשובות של הראי"ה קוק (משפט כהן, קמג-קמד-קמח) ישנו עיסוק נרחב ביחס שבין היחיד לכלל ישראל, ולדבריו חובה על היחיד להסתכן ולמסור עצמו עבור הצלת האומה. טעמו הוא, שקיומה של האומה מחייב את היחידים המרכיבים אותה להסתכן ולמסור עצמם עבורה, וכפי שיש חובה לעבור על כל המצוות לקיום הדת כך יש חובה דתית לעבור על איסור חמור לקיום האומה: "וכיון שישראל הם קודמים לכל, וגם התורה בשביל ישראל נבראה, ברור הוא שכל מה שחייבים לעשות בשביל קיומה של כל התורה כולה חייבים לעשות בשביל קיום האומה בכללה והצלתה".

בתקופה זו בה אנו רואים את מסירות נפשם של הלוחמים בחזית והאזרחים בעורף המוסרים את עצמם עבור הצלת האומה וקיומה, עלינו לקדש את החיים ולמלאם בתוכן משמעותי עבור קיום האומה, כפי שכתב סבא-רבה של אורי אילן, הרב שמעון שקאפ זצ"ל:

וחיי עולם נטע בתוכנו שיהיה אדיר חפצנו להיטיב עם זולתנו, ליחיד ולרבים בהוה ובעתיד בדמות הבורא כביכול, שכל מה שברא ויצר היה רצונו יתברך רק להיטיב עם הנבראים, כן רצונו יתברך שנהלך בדרכיו כאמור והלכת בדרכיו, היינו שנהיה אנחנו בחירי יצוריו, מגמתנו תמיד להקדיש כוחותינו הגופניים והרוחניים לטובת הרבים, כפי ערכנו. ולדעתי כל עניין זה נכלל במצוות ה' של קדושים תהיו.

==

הרב נתנאל אוירבך הוא חוקר במכון התורה והארץ.