היום בהיסטוריה: י"ט בטבת תשט"ו – אורי אילן מתאבד בכלא הסורי

בליל י"ד בכסלו תשט"ו, כוח של חמישה לוחמים, נשלח להחזיר מכשיר ציטוט שהתקלקל, המכשיר הותקן לצרכי ההאזנה על קווי טלפון סוריים. בדרכם ליעד, נקלע הכוח למארב סורי ולאחר קרב קצר החליט מפקד הכוח מאיר יעקובי, להיכנע על מנת להציל את חייליו.

הם הובלו לכלא הסורי ונחקרו בעינויים קשים. שניים מהלוחמים נלקחו למקום המכשיר ותכננו להתפוצץ יחד עם חוקריהם כדי למנוע את גילוי הטכנולוגיה בה פעל המכשיר, אך המכשיר לא התפוצץ.

ניקוב בסיכה "לא בגדתי. התאבדתי". (המרכז למורשת מודיעין)

לא בגדתי!

אחד מחברי החוליה סמל אורי אילן מסיירת גולני, פחד להישבר בחקירה ובליל י"ט בטבת תשי"ד התאבד בתאו. אורי השאיר פתק בין אצבעותיו וכתב שם תחפשו בבגדים. בבגדיו נמצאו מספר פתקים אותם כתב על דפים מתוך ספר שקיבל מהקהילה היהודית בסוריה בשם "נקמת אבות" בפתקים כתב אורי מה עשה והיכן רוצה שיקברוהו. בין השאר כתב: צוואה הולכים להרוג אותי. תנקמו! תקברו אותי ע"י גבי. אורי אילן. נקמה! לא בגדתי התאבדתי!

תקברו אותי ליד גבי. נקם! יש ניירות בבגדים (המרכז למורשת מודיעין)

נין של רב ובן של ח"כית

אורי היה נינו של הרב שמעון שקאפ בעל הספר שערי יושר שאין ישיבה שאין בה את ספרו. אימו פייגה אילנית הייתה חכי"ת מטעם מפ"ם דאז. לאחר מות אימה גדלה פייגה הקטנה אצל הסבא הגדול. ולמרות שבחרה בדרך אחרת משלו, הרב המשיך לשמור איתה על קשר מכתבים.

חברים ומורים תארו את אורי כבחור יפה תואר, אינטלנגטי, בעל זיכרון מופלא, וכל מה שסיפרו על גיבורי ישראל מדורות קודמים חלחל לתודעתו והשפיע עליו. הוא ראה את ההיסטוריה היהודית כמרוץ שליחים ועכשיו תורו להעביר את המקל הלאה

חברתו לכיתה מיכל לנס סיפרה כי ימים ספורים לפני נפילתו בשבי אמר אורי 'מי שנופל בשבי וחושב שעומד לדבר חייב להתאבד, אין אפס'.

אורי, סיכמה מיכל ואמרה, לא יכול היה לנהוג אחרת עם האמונה שלו…הוא היה מוכן ללכת עד הסוף לא בשביל הצרכים הפרטיים שלו כדי לא להסגיר את החברים שלו ואת הסודות של הצבא ששלח אותו.