בנאום שנשא הערב השופט נועם סולברג בכנס פתיחת שנת המשפט של לשכת עורכי הדין בירושלים, התסייג מהמצב הנוכחי במערכת המשפט הישראלית.

בין ציטוטים ממדרש רבא מחד ומהפילוסוף סקרוטון מאידך, אמר סולברג: "אני חושב על המדרש הזה מפעם לפעם, ביחס לעולם המשפט הישראלי. לא אכחד; יש בי מזה, וגם מזה. יש בי שניהם. שני הפירושים מתרוצצים בקרבי. בוקר אחד אני קם, מלא פליאה והשתאות. שא עיניך וראה – מפעל גדול, בן 77 שנים – עֹז בגימטריא. ארמון מוּאר, בנוי לתלפיות, עשוי מילים ואותיות. חוקי-יסוד, חוקים ותקנות; זכויות וחיובים; פסיקה ענֵפה, ספרות אקדמית עשירה – והכל בשפתנו העתיקה, שלנו ובשבילנו. אשרי עין ראתה כל אלה. למחרת אני קם, אולי ישנתי שעתיים-שלוש פחות, ומערכת המשפט, בעיניי – כאש אוכלה. כמעט בכל אשר אפנה מבטי – שיבושים ומכאובים, עוולות ותקלות. האם ניתן לפשר בין הגישות?…".

והמשיך: "בל נטעה; מותר לתקן, לשנות, לשפר. ראוי לעשות זאת, אפילו חובה; בזהירות, ובדרכי שלום. המשפט הישראלי זקוק לכך. הוא רחוק מלהיות מושלם. חושך ואור משמשים בו בערבוביה. יש פצעים, גם כאב, עלינו לטפל בהם – ביד אוהבת".

לסיום דבריו הוסיף "מי שמבקש לעשות תיקונים נדרשים, גם להביע ביקורת, טוב שתהא בו אותה 'אהבת-בית', כדי שיתקיימו לגביו דברי הרב קוק: "האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה". ביקורת מתוך אהבה; מצוי בה, כך אני מאמין, המפתח להשכנת שלום. שנה טובה – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה – שנת שלום".

במהלך הכנס דיבר גם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שבחר לתקוף את מערכת המשפט בטענה ל"אלימות משפטית" כלפי מי שלא חושב כמוה.