בשיאן של עונת החתונות בישראל, מעל לחופות המתרבות ב"ה, מתקדרים גם עבים משביתי שמחה. והם יותר ויותר מטרידים. כך בחודשים האחרונים פונים אלי הורים נרגשים העומדים ללוות את הילדים לחופתם בשאלות שרק מציאות כמו שלנו מזמנת:  "הנה הזוג הצעיר נישא, ולחתן יש כבר צו שמונה, אם חלילה ייפצע קשה, מה יהיה על הבת? האם תישאר עגונה? האם יש לזה פתרון?".

קשה לחשוב על המצב הזה בשגרה, וקשה שבעתיים כאשר השמחה במעוננו, והעתיד נראה מבטיח. אבל המציאות של מלחמה מתמשכת אינה מאפשרת לנו להתעלם מהסכנה, שאינה תאורטית, ומחייבת להיערך גם בפן ההלכתי, ולא רק כפתרון ליחידים – ברמה הלאומית.

לכן, המאמר הזה  יוצא בקריאה קודם כל לעומדים בראש הממסד הדתי – רבני, ולמקבלי ההחלטות בישראל, למועצת הרבנות הראשית לישראל, שתפקידה וחובתה להעניק פתרונות לאומיים.

המלחמה המתמשכת גובה קורבנות בגוף ובנפש; מותירה פצועים עם פגיעות ראש ומצבים רפואיים שעלולים למנוע מהאיש את היכולת המשפטית-הלכתית לתת גט – מצב בו האישה עלולה להפוך עגונה לשנים ארוכות. התרת האישה בדיעבד באמצעות כלים הלכתים כמו הפקעת קידושין, הם עניין מורכב ולא תמיד ישים –  במצב כזה נדרש פתרון לאומי, כמו נישואים עם "תנאי בקידושין".

נישואים עם "תנאי" הם קידושין שבהם החתן מקדש את הכלה על מנת שתנאי מסוים יתקיים. אם התנאי מתקיים – הקידושין בתוקף; אם לא, הקידושין מתבטלים מעיקרם, כאילו לא התקיימו מעולם. תנאי כזה יכול להיות, לדוגמה: אם בן הזוג יימצא במצב בו אין באפשרותו לתת גט במשך פרק זמן משמעותי שנקבע מראש (נעדר) , לאחר הכרעה מוסמכת של בית דין ביחס לעובדות,  הקידושין מתבטלים. מדובר בפתרון הלכתי מבוסס שכבר נהגו בו בקהילות ישראל, ואשר אינו שונה מהרבה מנגנונים הלכתיים אחרים. אלא שפה מדובר על דיני נפשות ממש, רשת ביטחון ליום סגריר.

כך ניתן לעשות נישואים עם תנאי

המתנגדים לנישואים אלו, העלו לאורך הדורות הסתייגויות כמו ש"אין תנאי בנישואין", שהרי החיים המשותפים בעצמם יוצרים את הנישואים, או החשש מפני ערעור המעמד האישי כאשר הוא תלוי בתנאי זה או אחר. אני מכירה היטב את הנימוקים הללו ולכן אינני מציעה שנישואים עם "תנאי" ייושם כפתרון פרטי.

יש צורך להנהיג זאת ברמה הלאומית. הדבר יכול להיעשות באמצעות:

  1. הוראת שעה של הרבנות הראשית: לחייב בתקופה זו, עד להחלטה אחרת, שכל קידושין במדינת ישראל ייעשו עם תנאי סטנדרטי ומוגבל שמופעל אך ורק במקרי קצה (חוסר כשירות מתמשך, היעדרות/שבי, או אי-יכולת מוכחת לתת גט), לאחר הכרעת בית דין מוסמך.
  2. נוסח אחיד ומפוקח: הנוסח יהיה אחיד, ברור ומוסכם; כל מסדרי הקידושין ואת המועצות הדתיות יונחו לנהוג לפיו; התנאי יירשם במסמך רשמי נלווה לכתובה.
  3. סף הפעלה זהיר: התנאי יופעל רק אחרי פרק זמן סביר שנקבע מראש (לדוגמה 12 חודשים), ובאישור בית דין שיבחן ראיות רפואיות/עובדתיות.
  4. כלים משלימים: אין בכך ויתור על הסכמי קדם-נישואין הלכתיים (שמקטינים סרבנות); להפך – זוהי שכבת הגנה נוספת בדיוק למקרים שבהם אין סרבנות אלא חוסר-יכולת.

כך תוצר ודאות הלכתית ומוסדית – בלי שהעגינות תהפוך לאיום עבור נשים הנישאות ללוחמים – תשמר קדושת הנישואין ויציבותם, ותמנע לרעה עשיית שימוש בסטטוס של תנאי.

מדינה השולחת את בניה להגן עליה, מחוייבת להגן גם על נשותיהן – זו אחריות לאומית. את המהלך צריכים להוביל הרבנים הראשיים, המועצות הדתיות, הרבצ"ר בתמיכת רבניות ונשות הלכה, רבני ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות.

קריאה לרבנים: אל תמתינו לתיקים הכואבים

כאשר בפעם הבאה אמא תשאל אותי "איך אני נותנת לבת שלי לעמוד מתחת לחופה כשבראש יש לי את תמונות השבעה לאוקטובר",  אני רוצה לענות שאנחנו, כחברה, דאגנו להגן על הבנות שלנו גם במקרה של הנורא מכל.

אסור להתחתן ללא תנאי בתקופה כזו – כהמשך לפסיקת הלכה אחראית שידעה להתאים עצמה למציאות העכשווית,  מופת לאחריות חינוכית ולאומית ,עם רגישות של עם היודע לשמור על ההמשכיות ההלכה ועל ערכיו גם יחד.

אני קוראת לרבנים הראשיים, גבשו את התקנות הללו החל מהוראת שעה ועד הוראה לדורות והחילו אותם, זאת חובתכם ואחריותכם כבעלי הסמכות בדור הזה. אל תמתינו לתיקים הכואבים שיגיעו לשולחנכם – מנעו אותם היום.

==

עו"ד בתיה כהנא דרור היא עמיתת מחקר במכון הרטמן, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" לשעבר. ממובילות תנועת  'אמא ערה', ומועמדת ברשימת ישראל ביתנו לכנסת ה-25