"אתה בא לויז'ניץ?"

את השאלה הזו שואל אותי אחי הגדול, כמעט בכל אחת משבתות החורף. השבת שנכנסת מוקדם, ומזג האוויר הקריר (בלי הלחות הדביקה של הקיץ), מאפשרים את הצעידה הארוכה אל קרית ויז'ניץ בהדר. היעד הוא ה"טיש" של האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, ר' אליעזר הגר זצ"ל, שנפטר אמש בפתאומיות.

תמיד אומרים על חיפה שהיא עיר של דו קיום, ככה גם החסידים שלה. לטיש של האדמו"ר מסערט ויז'ניץ מגיעים חסידים מבעלזא וחב"ד, חרדים ליטאים, כיפות סרוגות ואפילו חילונים. ישנן חסידויות בהן שבהם נוכחות של מישהו בטישים זר תיתקל בהתעלמות או אפילו בעוינות, בחיפה החסידים מאירים פנים. בפעמים הראשונות שהגענו לטיש, ולא ידענו מי נגד מי, התנדב החסיד שעמד לידי להסביר לי מה הולך להיות ואפילו פינה לנו מקום כדי שנוכל לעמוד בלי שיסתירו לנו.

על קבלת הפנים החמה, אחראי האדמו"ר, שבחמישים השנים שבהן ישב על כיסא האדמו"רות הוא מדריך את חסידיו להתערבות ולהתחברות עם הקהילה החיפאית. אחת הסיבות לכך היא שעם הגעתו לארץ, גר האדמו"ר בבניין אחד עם זבולון המר ז"ל (ועם סבתא שלי תבדל"א). במלחמת העצמאות שירת בצה"ל בחטיבת כרמלי, ואף נפצע קשה במלחמת יום בקרב על רמת יוחנן, לא להרבה אדמו"רים יש רקורד קרבי שכזה.

חלק גדול מהאדמו"רים החסידיים ידועים בחיבתם לניגונים, אבל האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, הצליח להעביר את האהבה לניגון גם לחסידיו. את האמת זה לא כל כך קשה, כשיש לך בקהילה את המלחין החסידי חיים בנט, שכולם מכירים אותו מהלחנים של 'פתחו שערים', 'קול רינה וישועה' ו'מכניסי רחמים' המטלטל ועוד מאות ניגונים מוכרים.

בכל שבת, מגיעים לבניין הישיבה ברחוב שנקרא על שם אביו, ה'מקור ברוך' מאות מחסידי הקהילה. במשך שעות הם עומדים על הפרנצ'עיס (טריבונות), כשהנשים נדחקות בעזרת הנשים, כולם מחכים להגעת האדמו"ר.

כשהאדמו"ר נתן את הסימן, מתחילים מאות אנשים, מבוגרים וילדים, אברכים ובחורים בשירה. זה רגע מהפנט. גם אנשים שלא בדיוק מכירים את הניגונים ולא אמונים על ההגייה היידית-חסידית במבטא רומני, מצטרפים לשירה. האדמו"ר עצמו עושה תנועות ידיים של מנצח ומנווט את השירה, כשלידו יושב בנו, ומאחוריו הגבאים והמלחין חיים בנט.

בכל שבת שרים את הניגונים הידועים של ויז'ניץ לי-ה ריבון, צור משלו, וי-ה אכסוף ושיר הייחוד לשבת, יחד עם ניגונים מבית בעלזא, גור, חב"ד וקרלין. בשבתות מיוחדות, מוסיפים גם פרקי חזנות כמו למשל "אמת ואמונה" של המלחין הציוני-דתי יצחק היילמן ז"ל, שהיה בקשר עם האדמו"ר.

לאחר השיר הראשון, היה מתפנה האדמו"ר ללחוץ ידיים לכל החסידים. הוא לא באמת עושה את זה, אלא ממקומו הוא שולח את היד, ומסתכל על פניו של כל אחד ואחד ממאות האנשים העומדים מולו ואלה מושיטים את ידיו אליו גם הם בתנועה של לחיצת יד.

בין השירים, אוכל האדמו"ר מעט קיגל ותפוחי עץ ושותה מעט מיץ ענבים, והחסידים משתתפים עם האדמו"ר ב"שולחן הטהור" ומקבלים גם הם מהתקרובת. לא אחת זכיתי לקבל אישית מידי האדמו"ר תפוח עץ או כוס יין, וכך גם שאר "החולצות הלבנות" הבולטות על הפרנצ'עס – מחזה די שכיח.

בטישים המיוחדים כמו שבת שירה או שביעי של פסח, מגיעים בנוסף לאנשי שכונות נוה שאנן ואחוזה, גם חבר'ה ממקומות יותר רחוקים. לא אחת, בלטו בפאותיהם הארוכות חבר'ה מיצהר, שמסתבר שסבא שלהם, נלחם עם הרעבע במלחמת העצמאות ועד היום הם בקשר עם החסידות. גם במדורה של ל"ג בעומר, מגיעים חבר'ה דתיים ואפילו חילונים כדי שהרבי יגזוז לילד את התלתל הראשון בטקס החלק'ה.

דמותו של האדמו"ר מסערט ויז'ניץ תשמש אותנו ואת חסידיו לדורות. הנהגה של מאור פנים נועם וחיוך, של אהבת הניגון והפצתו, של השתלבות ודאגה לסביבה ולכלל. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.