לפעמים הדרך להציב מראה מול מציאות מקוממת, היא דווקא דרך הומור. וההצגה "בחורים טובים" מצליחה לעשות זאת בחן, בביטחון ובדיוק נדיר. מדובר בעיבוד בימתי לסרט הקולנוע המצליח מ־2022, קומדיה רומנטית על קונפליקטים עדתיים ותרבותיים במגזר החרדי – והפעם, הוא פוגש את הקהל בצורה חדשה, תוססת ורלוונטית מתמיד.

על מה ההצגה?

אהבה עיוורת – בין גפילטע פיש לחריימה

במרכזה של העלילה עומדים מוטי ברנשטיין, בחור ישיבה ליטאי מיוחס מבני־ברק, ונחמי ביטון, בחורה מרוקאית אינטליגנטית, רגישה ואצילית מפרדס כץ. כשמוטי מתאהב בנחמי, ברור לשניהם שהשידוך הזה לא "יעבור חלק". הקונפליקט סביבם מחריף: האמא, השדכנית, החברה – כולם מתייצבים מול הרגש. מוטי אפילו מעמיד פני עיוור כדי לזכות בדייט המיוחל.

והקהל? נקרע מצחוק.

טקסט מבריק, כתיבה עדכנית, ועיבוד תיאטרלי מנצח

אורן יעקובי לוקח את הדמויות למסע תיאטרוני שלא משאיר אף אחד אדיש

לרוב, כשסרט הופך להצגה – הקהל נוטה להשוות. וכמעט תמיד, העיבוד התיאטרוני נופל מהמקור. אך לא כאן. אורן יעקובי מצליח לכתוב טקסט מדויק, קצבי, מלא חיות וחמלה, שנע במדויק בין הקומי לדרמטי. אין מילה אחת מיותרת.

הדיאלוגים נושמים, קולחים, משלבים עולמות תוכן חרדיים מובהקים – אך נגישים גם לחילוני מהמרכז. הכתיבה חכמה, ומצליחה להחזיק קהל מגוון, צוחק ומוחא כפיים בהתלהבות, כולל לא מעט רגעי "אחח זה אנחנו".

בימוי שלא נח לרגע

רועי שגב מנצח על הסצנות בקצב משוגע – ושומר על לב פתוח

הבימוי של רועי שגב משלים את הטקסט ברגישות. יש קצב, יש תנועה, יש תחכום. שגב מצליח לבנות במות מקבילות, סיטואציות על סיטואציות, בלי לאבד את הקהל – אלא להפך. הוא יודע מתי לתת לקהל לצחוק, מתי להשאיר אותו במתח, ומתי לנעוץ לו שקט בלב.

עיצוב במה, תלבושות ומוזיקה – כמו להיכנס לעולם אחר

הפקה מדויקת, מוזיקה שמרגשת, ותלבושות שעוררו תהייה

בולטת במיוחד המוזיקה שיצר רן בגנו – פס קול שמזרים חיים, רגש וקומיות לתוך כל רגע ורגע. קטעי המעבר המלודיים תומכים ברגשות, מגבירים את הדרמה או שוברים אותה בצחוק מדויק.

התפאורה של אדם קלר מינימליסטית אך חכמה, מאפשרת דמיון ומעברים מהירים. התאורה של זיו וולושין מלווה את השינויים בדיוק נוגע. תנועת השחקנים (טולה דמרי) מעניקה להצגה נפח חי וזורם.

לעומת זאת, דווקא התלבושות – ובעיקר של הדמויות הנשיות החרדיות – עוררו אצלי תמיהה. אורן דר אמנם בחר להדגיש את המתח בין ישן לחדש, אך נדמה שדווקא כאן, הבחירה באסתטיקה שמרנית מדי – פגעה באותנטיות. הציבור החרדי כיום לבוש אלגנטי, מודרני ועדכני בהרבה – גם כשהוא שומר על צניעות. וגם – הדמויות הנשיות כמעט ואינן מחליפות תלבושת לאורך כל ההצגה, מה שמעמעם את תחושת ההתפתחות של הדמויות ואת הדינמיקה בין הסצנות.

השחקנים – נבחרת מרשימה של ניואנסים, הומור ורגש

כרמל בין פורחת, ואחרים משלימים פסיפס מדויק

כרמל בין, בתפקיד נחמי ביטון, מביאה לבמה רוך, אנושיות, הומור ודיוק פנימי שקשה ללמד. היא נעה בין פגיעות לעוצמה, בין מבוכה לנחישות, והקהל – פשוט נשבה. המשחק שלה נקי, חף ממאמץ, כזה שנשאר בראש גם אחרי סיום ההצגה. בין מצליחה לשקף את המורכבות של בחורה חזקה מתוך עולם מסורתי, בלי לגלוש לקריקטורה.

תומר בן רובי, בתפקיד מוטי, מגיש בחור ישיבה מאופק אך סוער פנימית. הדמות שלו נעה בין עיוורון פיזי לעיוורון רגשי, והוא מצליח להוליך את הקהל איתו במסע הזה של גילוי.

נעה בירון בתפקיד רחל, האם האשכנזייה, מוסיפה ממד של ביקורת סמויה ושבר רגשי שהולך ומתבהר.

מעיין תורג'מן, כאילנה ביטון, מביאה דמות אימהית עממית, שמצחיקה ומרגשת כאחד.

יניב שביט, בתפקיד שפיגלר, מוסיף קריצה קומית שהקהל אוהב.

ניסו כאביה, בתפקיד רחמים ביטון – אבא ספרדי טיפוסי, עם נוקשות שבאה ממקום של דאגה, ומוצגת בחמלה.

עדי צמח מפתיעה בגמישות המשחקית שלה – שלוש דמויות שונות, כולל דמות מלצרית קורעת, בלי לזייף לרגע.

רגעי זהב – דמויות בלתי נשכחות

שחקנים שיודעים לגנוב את ההצגה

רוית יעקב כהן, השדכנית מלכי – ה-כוכבת של הערב. לא היה רגע על הבמה בו הקהל לא נקרע מצחוק ממנה.

אורי פרלמן, בתפקיד ברוך – שחקן בעל נוכחות אדירה, רווק נצחי מלא טוב לב וחכמה מרירה.

אמג'ד באדר, הערבי – אחת הדמויות המפתיעות של ההצגה. הוא מה שנקרא "הערבי של הישיבה" – כזה שיודע תורה, מכיר הלכות, ונותן מוסר לרבנים. זו דמות שנכתבה בביקורת – אך מוצגת באהבה.

הערות בונות לתיאטרון בית ליסין

פרסומות מוגזמות – ותוכנייה מאכזבת. 

אי אפשר להתעלם מכמה נקודות שפגעו מעט בחוויה הכוללת – והן לא קשורות להצגה עצמה, אלא לאופן בו תיאטרון בית ליסין בחר להגיש אותה:

• מסך הפרסומות שנשלף דקות ארוכות לפני תחילת ההצגה – יצר תחושת זרות. הקהל לא הגיע לראות פרומואים, אלא לחוות אמנות חיה. במקום לאפשר התכנסות שקטה ומכובדת אל תוך ההצגה, התחושה הייתה כאילו אנחנו בקולנוע.
• התוכנייה הדיגיטלית באתר התיאטרון – מאכזבת ומבלבלת. בתמונות מתוך ההצגה לא צוין מי הדמות ומיהו השחקן, דבר שמונע מהצופה להבין מי גילם את מי. תוכניה היא חלק מהחוויה – ואמורה להעשיר, לא לבלבל. דווקא בהפקה כה מוקפדת – זה צרם.

סיכום – הצגה שמחברת בין עולמות

לחילונים, מסורתיים ודתיים – זו הצגה שאפשר להתאהב בה

"בחורים טובים" אינה רק קומדיה רומנטית – זו הצגה שמצליחה להנגיש עולם מורכב, טעון, רב־שכבתי – ולחבר את כל חלקי החברה הישראלית.

היא מדברת באותה שפה אל חילונים, מסורתיים ודתיים. אין צורך להכיר את עולם הישיבות – רק להיכנס עם לב פתוח.

זו הצגה שמוכיחה שלמרות כל ההבדלים – בסוף כולנו מחפשים אהבה, הבנה, וחיבור.

פרטי ההצגה

מחזאי: אורן יעקובי

על פי סרטם של: יקי רייסנר, ארז תדמור וחוה דיבון

בימוי: רועי שגב

תפאורה: אדם קלר

תלבושות: אורן דר

מוזיקה מקורית: רן בגנו

תאורה: זיו וולושין

תנועה: טולה דמרי

בהשתתפות: כרמל בין, תומר בן רובי, נעה בירון, מעיין תורג'מן, רוית יעקב כהן, יניב שביט, אמג'ד באדר, ניסו כאביה, אורי פרלמן, עדי צמח