ביום החולף התחלנו את האביב סגרנו את כל כלי פסח בארון, קנינו חמץ, אכלנו חמץ בנחת. אבל ישנן נשים שבשבילן זה נראה כמו ערב שאין בו רגע אחד של נחת. המשך לחודש שלפני פסח שגם בו היה נראה כאילו יש להן הכל, חוץ מנחת.

יש גברים (או נשים) שחושבים כי בוודאי הנשים עושות זאת כעול, לא מרצונן החופשי. אז באו נתעכב על המילה 'חופש'. איזה מחשבות המילה הזאת מעלה לנו? 'חופש' זו מילה נקיה, המפגש עם המילה 'חופש' מעלה הרבה לאדם כל דבר טוב. מתקשר לגמרי עם החירות של יציאת מצרים.

יש אנשים שיגידו כי חופש מזכיר להם 'שחרור'. חופש מעבודה וממחויבות. אבל האם באמת אנו רוצים להיות משוחררים מילדים, מהעבודה, מכל דבר שכובל. או שיש לנו רצון לעבוד למען מטרה שהיא מוצאת ביטוי בעבודה, בילדים ובדברים שאנחנו אוהבים וכבלנו לעצמנו! האם רצונה של אשה הוא למסגר או לשחרר?

20150412_161035
ישי אליהו (באדיבות המצולם)

אני נולדתי כילד שביעי במשפחה. אימי הרתה אותו בגיל יחסית מתקדם. היא ילדה אותי בשבת. ושבוע אחר כך היא אירגנה את הברית בעצמה. האם הולדת ילד שביעי הייתה צעד שאמי עשתה מתוך לחץ חברתי- דתי? האם ארגון הברית בשבת הוא צעד שנעשה מתוך לחץ של משפחתי?

לפי הדעה הציבורית יש בזה קצת מזה וקצת מזה, אבל אולי הרצון שלנו בתור חברה להגיד כי ילד שביעי זה תוצר של לחץ חברתי-דתי הוא קצת שוביניסטי. יש לאשה זכות לקחת על עצמה משימות בדיוק כמו שהגברים לוקחים על עצמם משימות מתוך חופש ובחירה.

אשה יכולה להכניס את הכלים הכשרים לפסח לתוך המחסן ולהוציא את כלי החמץ והכל בתוך שעה. והכל מתוך רצון ובחירה וחופש ושחרור. זו חירות אמיתית. זה המשך לחירות של אשה לנקות את הבית בחודש שלפני הפסח ולהתעלם מכל העצות שאומרות לה כי אבק זה לא חמץ. זהו השחרור האמיתי.