חג הסיגד הוכרז כחג רשמי במדינת ישראל ב- 2008. חג שמזכיר את בריתנו עם הקב"ה ומבטא את געגוענו לגאולה ולירושלים בתפארתה. הוא נחגג בכ"ט בחשוון, 50 ימים אחרי יום כיפור. חג הסיגד מוזכר כבר בתנ"ך, מה שאומר בעצם שהמסורת האתיופית מחדשת לנו חג שכמעט אבד. עד כאן הקדמה נוסח ויקיפדיה.
ועכשיו קצת נשמה. אתמול זכיתי, בפעם הראשונה בחיי, לציין את החג. בבירה התקיימה חגיגת הסיגד בפעם החמישית ע"י בית אבי חי בשיתוף עם "הלל", כשהפעם האירוע מוקדש כולו למוסיקה האתיופית השונה והמרתקת.
אקדים ואומר שאני משוחדת. משהו בעדינות ובצניעות האלו של בני העדה האתיופית גורם לי לצבוע כל דבר ועניין שקשור למנהגים ולהנהגות שלה בורוד. למרות זאת אסתכן ואעיד כי באירוע אתמול היה משהו מיוחד באמת. אוסף של מילים, צלילים ומראות שלא דומים לשום דבר שאני מכירה.

קסים במהלך תפילה (ארכיון פלאש90)
נתחיל ב"קֶסים", אלו הם ראשי הקהילה המשמשים גם כרבנים. את התפילות הם מנהלים במעין דו שיח-קנוני עם ציבור המתפללים. כשהם מחזיקים בידם את ה"צֵ'רָה" (מבריח זבובים עשוי שיער זנב סוס) וחובשים כיסוי ראש לבן, שרו לנו שלושה פיוטים בשפת ה"גֶעְז" – שפת התפילות.
את תפילת האמונה בא-ל אחד, "בהטיטו קדוּשׂ קדוּשׂ ("אתה לבדך קדוש קדוש") שרו הקֶסים עם תלמידיהם. כשניתן ההסבר המקדים שדיבר על השוואה לקריאת שמע- "…ה' אחד", חשבתי על זה שכולנו בעצם אחד ועד כמה שזה מורגש ברגעים כאלו…
אלו רגעים אלו, תשאלו? רגעים כמו זה שבו הצטרף אל הקֶסים הסקסופוניסט אבטה בריהון, שהתפרסם עוד באדיס אבבה. כשהוא מואר באלומת אור עגולה וג'אזית, פתח בהקדמה איטית לניגון פרק כק"ב מתהילים- "עומדות היו רגלינו בשערייך". גם כשהצטרפו אליו חברי הלהקה (גיטרה, אורגן, פרקשן ותופים) לווליום גבוה יותר, עדיין המילה "ירושלים" חתכה בבשר החי. שיר נוסף שביצע, ביחד עם נדב הבר, שותפו ותלמידו לניגון אתיופי, היה קצבי יותר (ושכוייך לפרקשניסט).

חג תפילה וגעגועים לירושלים (ארכיון פלאש90)
כשנדב הבר נשאר לבד על הבמה, מצטרף אליו ג'רמי קול חבש. ג'רמי הוא איש חינוך שפועל בין היתר לשיפור מעמדם של הקֶסים במדינת ישראל. "מוסיקה זה אחד הדברים החזקים שאנשים מביאים איתם – המקום של המוסיקה האתיופית בישראל הוא המקום של האתיופים בישראל", הם אומרים וג'רמי נשאר להדגים לנו עוד מטעמים:
אז איך נשמעת מוסיקת ראפ באמהרית? – מתגלגלת כמו בכל שפה, והיפ הופ? מקפיצה בדיוק כמו בעברית. מה שכן, לא בכל יום יוצא לך לשמוע את המילה ירושלים בכזו תכיפות ואת תיאור המסע הרגלי אליה בכאלו מקצבים… בין המילים המתחלפות מאמהרית לעברית וחזרה, היה טמון מסר חברתי נוקב, בדמות המנגינה "עבודה שחורה" של אהוד בנאי (איתו מבוצע השיר במקור).
ואם כבר בבנאי עסקינן, בשלב הזה עלה לבמה אחד הראשונים שיכול להיחשב כאתיופי למהדרין בצניעותו ועדינותו – מאיר בנאי. ביחד עם קול-חבש הוא מבצע גרסה פאנקית ל"שירו של שפשף" (או: "מה אני – אני רק בנאדם". מלים:יאיר ניצני, לחן: מאיר בנאי), ובנפרד ממנו את השיר "שער הרחמים" האלמותי, כשהקהל מתענג על כל מילה ואקורד.
בין קודש לחול אמרנו? – בשלב הזה, כמובטח, התחיל החלק המרקד של הערב: הקֶסים המכובדים יוצאים מין האולם ועולה לבמה זמרת, מלווה בנגנים ורקדנים. אז נכון שאת החול לא נשארנו לאשר, אבל קודש – בטוח היה שם…
לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
מה דעתך בנושא?
5 תגובות
1 דיונים
דניאל אמרה
חג סיגד שמח לכל עוליי אתיופיה
16:13 04.11.2010שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
יעל אברש
חג הסיגד החג הכי יפה בעולםםםםםםםםםםםםםםםם ואין עליו ומי ששונא אותו מטומטם
12:13 04.11.2010שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
שאלת אני עונה
חג הסיגד הוא ציווי מקראי. "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. ב וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם....
חג הסיגד הוא ציווי מקראי. "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. ב וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. ג וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם." נחמיה ט, א-ג בבוקרו של יום חג הסיגְד יהודי אתיופיה צמים. הקֵסִים מעלים את התורה למקום גבוה ובני העם עולים אחריהם ונאספים יחד: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם" (נחמיה ט, א) כאשר מגיעים כולם למקום גבוה, הקסים קוראים תפילות וקטעים מן התנ"ך: "וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, ג). אחר כך מטיף הקס לעם שיש לקיים את מצוות האל כדי לחזור לירושלים, כלומר מטיף להם לשמור את הברית או לחדש אותה (מכיוון שיש לחדש את הברית בכל שנה ושנה). השם "סיגד" - על שום מה? גם שמו של החג לקוח מספר עזרא ונחמיה. משמעות המילה סיגְד היא: סגידה, השתחוות. מילים אלו מופיעות בפסוקים שונים בספר עזרא ונחמיה וגם בפרק שמתואר בו חג הסיגְד הראשון: "וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם" . מעמד הר סיני וספר עזרא ונחמיה הם המקורות העיקריים של חג הסיגד, אך הם אינם המקורות היחידים. יש קשר בין עקרונות חג הסיגד ומנהגיו ובין מעמד הַקְהֵל המתואר בספר דברים לא, י-יג: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". במעמד הַקְהֵל התכנס כל העם בירושלים והמלך קרא לעם מתוך ספר התורה. כמו המעמד בספר דברים גם בחג הסיגְד נאספים כולם והקסים קוראים לפניהם פרקים מתוך כתבי הקודש. בשני הטקסים המטרה זהה והיא שבני ישראל ישמרו את מצוות האל.
המשך 22:52 03.11.2010שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
את התורה לכן הם היו חייבים להמשיך את מצוות הקהל כמו בימי בית המקדש אבל אנחנו שכולם יודעים את התנך. בכל בית יש כמה וכמה ספרי תנך מצוות הקהל עברה מן העולם תודה לאל.ולמה רק בשנה הבאה בירושלים הבנויה. ברוך השם היתי היום בירושלים ואין עיר במדינה שבנויה כמו ירושלים.
17:17 30.11.2016שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
תנ"ך
סתם ולא פירש...
21:07 03.11.2010שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר