העיתונאי קלמן ליבסקינד (בן המגזר), אחת מנקודות האור האחרונות בעיתון מעריב, מפרסם בבלוג שלו באתר NRG, מאמר נוקב על מורשת רבין.

תחת הכותרת: " מורשת רבין – כל הבלופים, הקשקושים ושכתובי ההסטוריה", הוא מזכיר לציבור את האווירה הציבורית שהייתה כאן בימים שלפני רצח רבין.

ליבסקינד כותב כי "מדי שנה, ערב יום הזיכרון, פוצחים כלי התקשורת במסע נוסטלגיה מקושקש בסגנון "אומרים שהיה פה שמח", כזה שיכול לעבוד אולי על עולים חדשים או על חולי אלצהיימר אבל לא מעבר לזה. מספרים לנו על השלום שפוספס כאילו שלא היינו פה כשאנשים שקשקו מפחד באוטובוס ובבית הקפה."

גם מהתקשורת ה"מגוייסת" הוא לא חוסך ביקורת: "אם בסתם ימים של חול מואשמת התקשורת בסילופים ובאי דיוקים, הרי שיש שבוע אחד בשנה שבו היא חשה משוחררת לגמרי לעשות ככל העולה על רוחה. אלו ימים שבהם, כך נדמה, מותר לשקר, לבלף ולהמציא ברשות ובסמכות. והכל עובר."

על רבין עצמו הוא כותב: "אי אפשר שלא להזכיר שמהלכיו המדיניים הביאו למותם של המוני ישראלים. אי אפשר גם להשכיח שהוא שלקח את רוצח היהודים הגדול ביותר מאז היטלר והפך אותו, באחד המחזות המעוותים מאז ומעולם, ללא פחות מחתן פרס נובל לשלום."

ליבסקינד לא חושש להזכיר גם את התנהלותו האנטי דמוקרטית של רבין: "האם לא היה זה רבין שהלך לבחירות עם "לא למשא ומתן עם אש"פ" ורגע אחריהן חתך לכיוון אוסלו? האם לא היה זה רבין שלפני הבחירות נשבע אמונים לרמת הגולן ומייד אחריהן התעלם ושינה כיוון? לאיזה דמוקרטיה בדיוק מנסים לחנך אותנו להתגעגע? אולי לזו שבמסגרתה שיחד במיצובישי את אלכס גולדפרב ואת גונן שגב כדי שיסייעו לו להעביר את את אוסלו ב'?"

על גסות הרוח של רבין, שמכונה בתקשורת ג'ינגי'ות ודוגריות הוא גם מתרעם: "בשם ה"דוגריות" הזו הוא כינה את אנשי רמת הגולן "פרופלורים", הוא לעג למתנחלים ב"אריאל, עמנואל ושלומיאל" ובז לכל מי שחשב אחרת ממנו. אז איזה מסר יש בהתפייטות על מורשת הדוגרי הזו?"

למאמר המלא בבלוג של קלמן ליבסקינד במעריב NRG