לחקור את מות אהוביה: אלישוב הר שלום שובת רעב
אלישוב הר שלום, החליט לפתוח בשביתת רעב, עד לפתיחת ועדת חקירה לבדיקת מותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל. "אני שובת רעב עד שתוקם ועדת חקירה חיצונית, אני שובת רעב ויהא מעתה דמי בראשכם", כתב לשרים גנץ ואוחנה
אלישוב הר שלום, החליט לפתוח בשביתת רעב, עד לפתיחת ועדת חקירה לבדיקת מותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל. "אני שובת רעב עד שתוקם ועדת חקירה חיצונית, אני שובת רעב ויהא מעתה דמי בראשכם", כתב לשרים גנץ ואוחנה
צאו אל הגבעות והחוות הפרוסות לאורך יהודה ושומרון. בטוחני שתופתעו. ואם תגלו אחרת ממה שחשבתם איזרו אומץ לדפוק קודם בבתי המדרש ובבתי הכנסיות ואח"כ בכלי התקשורת
קל להאשים, אך התורה מלמדת לקחת אחריות. וכל שנותר לי הוא לקחת אחריות, ולומר גם אני אשם בדמך השפוך. אשם בכך שלא זעקתי מספיק כשקראו לכם/לנו תומכי טרור, מחבלים. אשם ששתקתי בעודכם נרדפים דבר יום ביומו
מאבקי הכוח האלה לא יפסקו ואף יחריפו אם לא נחדול ונעצור לחלוטין את מלחמת הכנופיות הקטלנית הזו בכל פינוי ומסר אימפולסיבי עקיף של הרס ורדיפה, אינכם גודעים את ההקצנה אתם רק מלבים אותה כאש בשדה קוצים
בהצלחה לי. בהצלחה לכם. בהצלחה לנו. הדרן עלך ייאוש ודעתך עלן תקווה. וכשם שגבר עלי היאוש ולא סיימתי מסכת מימי כך אוכל להתחיל בתקווה ולסיים מסכתות רבות
אינני מכיר את יובל מלבד כמה שיחות פה ושם שהיו לנו על כן אינני חש שיש ביכולתי לשפוט או להביע עמדה וספק אם להבין, שכן כפי האמור נפש האדם בעיניי היא כמעט מעל בינת אנוש. מה כן צריך לשנות? אנחנו את עצמנו
סלחו לי שבעידן שבו מוחקים אדם בהחלקת אצבע ובדגדוג אצבעות על מקלדת, בקשתי לחכות לשמוע דברי בית דין שהוסמך לטפל בעניין. סלחו לי שנקרע לבי ביסורי תופת בין רבי שמואל זה לרבי לשמואל זה ששניהם יקרים לי עד מאוד ומשמשים לי כמורי הוראה ומהם אני מקבל חיות ודרך. סלחו לי. ואל דאגה לכשתצא האמת אקבל אותה גם אם אאלץ לקרוע חולצתי לבכות עד יכלו כל דמעותיי.
אינני יודע מה יעלה בגורל הנער החשוד. אני כן יודע שאנו נדרשים לעשות חושבים. ויפה שעה אחת קודם. ובניגוד לחגיגות התקשורת בתיק הנוכחי עלינו להתנגד בתוקף לזרם והלך הרוחות הנושבות ולומר בפה מלא כי אין אמון בגוף שפועל בניגוד לחוק
הנערים העצורים בשב"כ. איני מבקש שתשנו את דעתכם. זה יותר מדי לבקש לחבק את הנוער הזה ולהבין לליבו וכאבו אך לכל הפחות אל תקנו את הרעל הזה שמוכרים לכם.
"שָׁלוֹם עָלֶיךָ אֱלִיהוּ הַנָּבִיא, רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע שֶׁכְּבָר אֵין צוֹרֵךְ. דָּם הַבְּרִית שָׁפוּךְ". אלישוב הר שלום בשיר מצמרר לזכרו של התינוק של משפחת איש רן שנרצח בפיגוע הירי בעפרה
טעות בידי האנשים לחשוב שהתאונה הארורה הזו גבתה את חייהם של 8 נפשות. היא גבתה את חייהן של שתי משפחות שלמות. ומוצא אני את עצמי מתחלחל מן המחשבה והשאלה מה יותר גרוע להיות מת או שמא להיות חי מת? ואינני יודע
אני מקווה ממש, ממש מקווה. שהסכין הייתה רחבה. שהסכין הייתה ארוכה וחדה מספיק. והאמת זה ממש מזל שהיו תשע דקירות. ולא אחת כזו שמשאירה ספק. ועוד יותר מזל שזה היה באיזור הלב ולא חלילה בגב
לא יכולתי שלא לשים לב לחירות שבה הוא התהלך, אומן בחסד עליון בהקשבה לאחרים אך לא פחות בהקשבה פנימית ועצמית תמידית ואילו הייתי צריך לתארו בשתי מילים הייתי אומר "בגובה העיניים" בכל התחומי החיים
דְּעוּ לָכֶם שֶׁחַי בֵּינֵינוּ אָדָם שֶׁהָיָה סֻלָּם מֻצָּב אָרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה וְכָל זֹאת בְּהַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה: פָּרוּשׁ, אֲבָל כָּל־כָּךְ מְחֻבָּר. לַמְדָּן, אֲבָל כָּל־כָּךְ פָּשׁוּט וַעֲמָמִי. עָסוּק, אֲבָל כָּל־כָּךְ שַׁלִּיט עַל זְמַנּוֹ. זָקֵן בְּחָכְמָה, אֲבָל כָּל־כָּךְ יֶלֶד
כל התרחישים עברו לנו בראש ואת כולם באמונה וגבורה הסכמנו לקבל לכבודה של עמונה, לכבודה של ארץ ישראל, מלבד התרחיש הזה, וזה לא שלא ידענו, אירועי העבר צעקו לנו בראש, הנורות הבהבו, ובכל זאת רצינו להשתכנע שהפעם זה יהיה אחרת. אלישוב הר שלום במכתב חיזוק לנוער
בבקשה, בבקשה! אל תדברו איתי על התיישבות, לא בנגב ולא בגליל ובטח שלא ביהודה ושומרון. ההתיישבות התרסקה, התנפצה, ונגררה עת חולצתה הכתומה נקרעה לגזרים (בידי אנשים מתוך המחנה ומחוצה לו). היא עומדת נרעדת במערומיה מחכה להתכסות במעשים, קר לה. נמאס לה מדיבורים, הפצע לא מגליד והתחבושת כבר הספיקה להתפורר מרוב עובש, היא מוכנה ודורשת להיכנס […]
במקום זה קראת לנו רשעים, קבעת כי אין אלוקים בקרבנו, ובכך אני חש כי חיזקת והצדקת את הפשע שאנו עדים לו בחודש האחרון שהוא רחוק ממוסר וצדק וכולו רדיפה ואכזריות וסופו לפגוע בציבור כולו.