אגרת לנושאי נשק, ביו"ש ובכלל.

גם אני כמוכם התעוררתי הבוקר בתחושות של כאב וחרדה, ובעודי מניח עלי את נשקי, במוח מהדהדת התהייה המשגעת עמה אנו מתמודדים בכל יום בצאתנו מן פתח הבית, אל יום שסופו לא נודע.

הבוקר, היא צפה בחריפות כשברקע פיגוע נוסף, כאילו נראה בשני עולמות מקבילים כביכול, אך יודעים אנו היטב שבין תל אביב לעוז ציון עוברת דרך קצרה ואלה המבקשים להורגנו לא מבחינים בין אלה לאלה. בין פקח תל אביבי, לרועה צאן מתנחל.

ואנו ניצבים ושואלים: בשביל מה? בשביל מה לקחת את הנשק? בשביל מה כל האחריות הזו, חוסר הנוחות, הדריכות הגבוהה, הריכוז הרב.

שהרי ברור שכאשר אתה נושא נשק אתה חש אחראי לכל מי ומה שנמצא סביבך. בכל זמן, בכל מקום ולכל מקום שאתה הולך חושב, נושם, מתרגל חתירה למגע! כך זה הכי מקצועי וכך זה צריך להיות. מצפן הלב היהודי לא מאפשר אחרת, מצפן הלב של עם שכולו חפץ חיים וערבות הדדית היא נר לרגליו. והאמת היא שגם מציאות חיינו, פשוט לא מאפשרת אחרת.

כאשר אתה מזכיר לעצמך למה ובשביל מה מיד מכה בך בבטן הרכה שאלת המחיר, ולא, לא שאלת מסירת הנפש במידת הצורך, אלא שאלת הצלת הנפש! האם אנו מוכנים לשלם את המחיר?

מחיר חירותנו, מחיר פגיעה בממוננו בניסיון המייגע להוכיח חפותנו, מחיר שמנו הטוב, מחיר פרנסתנו, מחיר פרטיותנו וכו'.

וכאשר אנו שומעים על שכן שנרדף מפני שעשה את המוטל עליו והצדיק את השימוש במה שניתן לו כחוק, מתעוררת בנו זעקה חסרת אונים. אך הזעקה הזו מסורסת אנו חוששים לתמוך בגלוי, חוששים שבעוון הבעת דעה והזדהות בריאה, יילקח מאיתנו הדבר היחיד שהופך את הנסיעה והחיים עם ילדנו ומשפחתנו למעט שפויים. אנו יודעים שעם הנשק ננסה לכל הפחות לא להיות חסרי אונים מול הטרור שעורב לנו יום ולילה. שנוכל להביט בעיניי ילדנו הנפערות בחרדה אל מול המרצחים ולומר בלי למכור אשליה תלושה "אבא שומר עליכם".

אז אני לא אשתוק, לא אעמוד מנגד, כי היום זה השכן, מחר זה אני או אתם או חייל או שוטר.

איור: אלישוב הר שלום

שאו נשק!! ללא מורא כאילו היה הוא איבר מאיברי גופכם בכל זמן לכל מקום, התאמנו עליו, היו בטוחים בו ומדויקים בו. לא מפני שאתם תאבי דם אלא מקדשי חיים, לא מפני שאתם חסרים במוסר או אנושיות בדיוק להפך! גלו בו ואיתו את מלוא האחריות ושיקול הדעת ואם אתם חשים סכנה ממשית לחייכם או לחיי הסובבים אתכם, וישנו אמצעי, כוונה ויכולת, אל נא תהססו! השבריר שניה הזה הוא לעיתים הקו הנמתח שבין חיים למוות.

מוטב לנו למלא את בתי הסוהר לראות ילדינו ונשותינו מבעד לסורג ובריח מאשר למלא את בתי העלמין ובנינו לבין ילדינו תחצוץ אבן שיש קרה.

המציל חיים היום, הוא זה שמוודא שכך יעשה גם הבא אחריו במידת הצורך. וכל ישראל ערבים זה לזה.

ובחרתם בחיים.

==

אלישוב הר שלום, תושב עשהאל, משורר, כותב דעות, מדריך נוער בסיכון לשעבר.