קייב, אודסה, חרקוב, מריופול; שמות שהפכו לשגורים בפינו בשנה החולפת ושאת חלקם הספקנו באופן טבעי, לשכוח. אי הנחשים, פלישה, כניעה, לוחמה ללא מעצורים. בין מיליוני הפליטים, עשרות אלפי האזרחים ההרוגים והררי ההרס, ישנם אנשים שאת סיפורם אנחנו מספרים כעת.

בפרויקט מיוחד של סרוגים, יצאנו להכיר מקרוב את האנשים שהיו בלב התופת, ולשמוע על החיים שלפני ואחרי המלחמה.

הרב מוטי ודבורה לאה לבנהרץ, קייב:

"אנחנו לא אנשים פרטיים, והיה לנו ברור שאנחנו לא עוזבים", מספרת דבורה לאה, שליחת חב"ד כבר 25 שנה בקייב, בירת אוקראינה. הם עזבו את העיר כשלא הייתה ברירה והיה מדובר בסכנת נפשות, אבל שבו אליה ברגע שיכלו.

"לא משנה אם יש מתקפת טילים – מנהלים פה חיים יהודיים בלי הפסקה. יש מלחמה, אבל החיים היהודיים והקהילה היהודית תמיד קיימים, ושום דבר לא יעצור אותנו".

יורי לייבזון, אודסה:

אחת המתקפות הקטלניות הראשונות של המלחמה באוקראינה התרחשו בפרברי אודסה, בה למד יורי לייבזון שהגיע מישראל כדי ללמוד רפואה בעיר וחי בה חמש שנים. "חזרתי מחופשה בישראל לאודסה שבועיים לפני המלחמה. כמו כולם, לא האמנו שהמלחמה באמת תפרוץ".

לייבזון וחבריו נאלצו לברוח מהעיר המותקפת, והמשיכו לסייע ככל שיכלו בחילוץ במדינות השכנות ובתרומות לפליטים. כעת, הוא ממשיך את לימודיו באוניברסיטה בגאורגיה ומאמין: "את הסמסטר הבא, נעשה באודסה".

הרב יצחק והודיה חלפון, חרקוב:

הרב יצחק חלפון ואשתו הודיה הרגישו באופן פנימי שהאיומים מפני מלחמה מתקרבת, הם לא צחוק. למרות האדישות של האזרחים מסביב, הם החליטו לצאת מאוקראינה. מה שהתחיל כמסע בריחה מהארץ המותקפת הפך למבצע חילוץ של אלפי יהודים ולא יהודים תחת אש, אותו הם מנהלים עד היום.

"כבר כמה שנים הולך איתי המשפט: מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות", מספר הרב יצחק. "היו הרבה פעמים ששאלנו את עצמנו מה אנחנו עושים בחרקוב, אבל הייתה לי הרגשה שיש משהו שאני עוד צריך לעשות כאן. כשהגיעה ההפצצה הראשונה, הבנתי שזו העת. בשביל זה אני נמצא כאן באוקראינה, ובכלל".

פבל וולברג, מריופול:

הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה התחיל לפני הרבה יותר משנה. בחלקים מסוימים בשטח אוקראינה המלחמה החלה כבר בשנת 2014, שם אזורי המריבה נשלטו על ידי כוחות הצבא הרוסי והבדלנים הפרו רוסים, והמתח בהם היווה עילה לפתיחת המלחמה.

פבל וולברג, צלם עיתונות ישראלי ויליד ברית המועצות לשעבר, הגיע לאזור הסכסוך במזרח אוקראינה בין השנים 2014 ל-2019, ותיעד את הכאוס, האזרחים שהתרגלו לשאת נשק, ואת הסיטואציות האנושיות, הרגישות והעדינות של המלחמה שלפני המלחמה.

אנה לוין ונטליה אסולה, מליוטופול:

ד"ר אנה לוין התנדבה להצטרף למשלחת הרפואית באוקראינה, מתוך אמונה שזו חובתה, כלפי האוקראינים שבמצוקה, וכלפי המולדת שלה. היא לא האמינה שהמסע הזה יסתיים בחילוץ של אמה מאזור הקרבות המסוכן במליוטופול, העיר שהייתה אחד היעדים הראשונים של הפלישה הרוסית ושהפכה לסמל של ימי המלחמה הראשונים.

אורי קידרון, ישראל:

בעוד עיניי הקהילה הבינלאומית עדיין נשואות למזרח אירופה, נדמה כי תשומת הלב הישראלית לזירה פוחתת, ומתרכזת פנימה. הגיעה העת להכיר מחדש בכך כי אירופה בכלל, ומזרחה בפרט, למרות מורכבותה, היא זירה חשובה בצורה יוצאת דופן עבור ישראל.

המלחמה באוקראינה הוכיחה גם, בפעם המי יודע כמה, את חשיבותו של קיומו של בית לאומי ליהודים בישראל – אלפים רבים של יהודים, רבים מהם צעירים, נהרו לישראל עקב הלחימה. היועץ האסטרטגי פוליטי אורי קידרון מסביר מדוע דווקא עכשיו, אסור לשכוח את אוקראינה.