בחלוף שנה מתחילתה של הפלישה הרוסית לאוקראינה, מתפנים פרשנים רבים לסיכומי ביניים על אשר התרחש עד כה. במידה מסוימת עצם הסיכום של המאורע, גם אם סיכום ביניים, לאחר שנה שלמה, הוא הפתעה.

קל כבר לשכוח כי פרשנים בכירים ישבו באולפני החדשות, בארץ ובעולם, בימים הראשונים ללחימה והסבירו בביטחון כי בעוד ימים ספורים יצעד לו הצבא הרוסי ברחובות קייב, וחלקם גם הרחיקו לקבוע כי הדבר ה-"מוסרי" שעל ההנהגה האוקראינית לעשות הוא להיכנע במטרה "לשמור על חיי אדם".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

זלנסקי בנאום במהלך המלחמה(צילום: מתוך הטלגרם של נשיא אוקראינה)

אך לא כך היה, שנה כבר חלפה, ובישראל עטופת הרפורמות והמחאות, גל הטרור וצעדי המנע, נושא המלחמה הפך לשולי יותר ויותר ונדחק לו לשולי הכותרות.

בזמן שיש דבר טבעי לחלוטין בכך שישראל מתכנסת פנימה להתמודד עם צרותיה של עצמה, חשוב מאין פעם כי קברניטיה של ישראל, שלעתים רבות נוטה להיות שמרנית למדיי בתפיסותיה של שינויים במרחב הבינלאומי, יכירו בכך כי ייתכן שאחד השינויים המשמעותיים בעשורים האחרונים מתרחש לנגד עיניהם.

אחת מהסיבות שבגינה היו משוכנעים כל כך פרשנים מסוימים כי הצבא הרוסי ייגבר על האוקראיני בקלות הוא עקב תפיסתם המוטעית את אירופה. כבר שנים שהפכנו בראשנו את אירופה לקריקטורה של עצמה, שאריות של מעצמות, שורה של מדינות מפולגות, אשר הנהגותיהן מנותקות מצרות הציבור היושב בארצותיה של היבשת – עתיקה, בירוקרטית, חלשה ורופסת.

אך לא כך הדבר, המוכנות של מדינות האיחוד האירופי ובריטניה, גם ביחד וגם לחוד להעביר סיוע משמעותי לאוקראינה, דיפלומטי, צבאי וכלכלי, עם תחילת הלחימה ובשנה האחרונה בכלל, היו למשמעותיים ביותר. אירופה, יחד עם סיוע אמריקאי, ובמידת מה דווקא בהובלה מפתיעה של מדינות המזרח (פולין והמדינות הבלטיות הקטנות) התבררה כבעלת שיניים אמיתיות.

רבים גם זעקו כי מדינות אירופה לא יצליחו להתמודד עם החורף עקב התלות שלהן באנרגיה הרוסית, אך גם כאן, נשארו הזועקים מופתעים. אין הדבר אומר כי אין לאירופה אתגרים משמעותיים ביותר, וכי בעימות הנוכחי עם שכנתה ממזרח לא תנחל היא גם מפלות לעתים, אך כבר אין ספק, כי מוקדם להספיד את היבשת.

בשנה האחרונה הדיפלומטיה הישראלית נאלצה להתמודד עם סיטואציה מורכבת מאין כמוה. השמרנות הטבעית של ישראל בנושאים ביטחוניים ודיפלומטיים הובילה לביקורת חריפה עליה, גם באירופה וגם בארה"ב (משורות שתי המפלגות) על כך כי אינה מסייעת מספיק לאוקראינה במלחמה.

עולים מאוקראינה, במטוס הסיוע של איחוד הצלה (צילום: מתי ברנהרט, סרוגים)

שיתוף הפעולה המדאיג בין איראן לרוסיה בשטח אוקראינה, במקביל להימצאותם של כוחות רוסים בסוריה ובים התיכון, יחד עם התיאום החלקי אשר קיים איתם בנוגע לפעולות שישראל מבצעת על פי פרסומים של גורמים זרים בשטח שכנתה מצפון מזרח, מייצרים משוואה מורכבת לפתרון למקבלי ההחלטות.

נוסף על כך, נטייתה של ישראל לפעמים לבחור לסייע דווקא בדרכים שקטות הובילה לכך כי תותחי הביקורת רעמו מכל הצדדים, חלק אמרו – מדוע לא עוזרים? אחרים קבעו – מדוע לא אומרים? ומרוסיה, אשר מסך ברזל דיפלומטי חדש יורד עליה ועל הקהילה היהודית שבה, מחו בכלל בחריפות על הניסיונות לסייע.

המלחמה באוקראינה היא אירוע דרמטי ומשמעותי ליבשת אירופה ולעולם כולו. פלישתם של ראשי הקרמלין לאוקראינה הובילו להתעוררות ביטחונית דרמטית מחדש ביבשת. נאט"ו, אשר עד לא מזמן היה נראה כגוף המחפש לעצמו משמעות, התעורר לו מחדש.

מרוץ החימוש המתנהל באירופה במטרה להרתיע את רוסיה מלאתגר את גבולותיה המזרחיים יקדם את פיתוח הטכנולוגיה הצבאית באזור. הניסיון של אירופה להשתחרר מן התלות שלה במשאבי אנרגיה רוסיים יכול להיות בעל השפעות יוצאות דופן, פוליטיות וגם אנרגטיות.

מדינות רבות במזרח אירופה משמיעות בתקופה האחרונה עניין ביחסים משמעותיים יותר עם ישראל, בין היתר מבחינה צבאית וביטחונית, ובכלל בפיהם של רבים בהנהגות מדינות מזרח אירופה נשמעות מילים של הערצה לישראל וליכולותיה. יותר מהכל, המלחמה באוקראינה הוכיחה גם, בפעם המי יודע כמה, את חשיבותו של קיומו של בית לאומי ליהודים בישראל – אלפים רבים של יהודים, רבים מהם צעירים, נהרו לישראל עקב הלחימה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

קבלת הפנים בנתב"ג לעולים מאוקראינה (צילום: שירה קנון)

היום, שנה אחרי תחילת המלחמה, יש אלו אשר קוראים להסיט את תשומת הלב מהמתרחש ברוסיה ואוקראינה, לעצום עיניים ולהתקדם הלאה, כי לישראל יש צרות גדולות יותר. טועים אלו אשר משמיעים קולות אלו. אירופה המתחדשת היא זירה חשובה לאין ערוך לדיפלומטיה והאסטרטגיה הישראלית.

מזרח אירופה, אשר רבים העדיפו לטאטא מתחת לשטיח, היא אזור פוליטי חיי, בועט, וחשוב לאינטרסים של מדינת ישראל, ולא רק עקב ההיסטוריה של אותה האדמה (אשר היא גם לבית מולדתה של התנועה הלאומית היהודית לפני כ-140 שנה) והיהודים אשר נמצאים עליה כיום.

האתגרים הדיפלומטיים הסובבים את האזור היום, הנם כבדי משקל, אך אין לנו ברירה אלא להתמודד איתם, ויתרה מכך, ייתכן שעל מנת להתמודד איתם כנדרש, נאלץ אנחנו, פעם נוספת, לרענן את תפיסותנו על היבשת.

אורי קידרון הוא יועץ אסטרטגי ופוליטי, ותלמיד מחקר במסלול תל"ם לדוקטורט במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.