פבל וולברג נולד בברית המועצות וחזר אליה כצלם עיתונות, לתעד את המלחמה שלפני המלחמה – באזור המריבה בין רוסיה לאוקראינה. שנים לפני תחילת המלחמה הנוכחית שפרצה ב24 בפברואר 2022, אזורים שלמים באוקראינה נכבשו על ידי רוסיה, והלחימה נמשכת בהם כבר שבע שנים.
"אני מרוסיה, והמשפחה שלי במקור מאוקראינה, כמו כל היהודים שגורשו אליה על ידי הצאר", מספר וולברג. "אני משם, ורציתי לראות מה קורה שם. כשאני מגיע – הכל מרגיש מוכר". הוא עבד באזורים האלה כצלם עיתונות ותיעד גם את המלחמה בין רוסיה לגרוזיה ב-2008, ואת המהפכה באוקראינה ב-2004. בישראל, תיעד את האיניתיפאדה ואת תכנית ההתנתקות.
ברישומים מאותה תקופה, הוא מתאר את הלך הרוח הכמעט אדיש של האנשים למצב, את הערבוב בין האזרחים לחיילים שמחליפים ביניהם תפקידים, ואת הילדים בקייטנת האימונים ביער, שמשחקים עם קלצ'ניקוב ומתאמנים בניווטי לילה בגיל שמונה.
מחנה ביער קרמנינה / יומן מסע
" אני נוסע בקרון פתוח בלי תאים, מסביב אנשים ישנים, שני ילדים במיטות שמולי מסתכלים עלי. אני בקומה השניה, אמא שלהם במיטה מתחתי ועוד אמא וילד מולי במיטות שבמעבר. חוזרים הביתה לאזור לוגאנסק מקייב. אני נוסע לבקר במחנה קיץ של ויטאליי ליד העיירה קרימיננה, אזור שהיו בו קרבות ועדיין הוא קרוב לגבול עם הבדלנים הפרו רוסים. 15 שעות נסיעה מקייב".
הגעתי בצהריים. ירדתי בעיירה שנקראת קרמיננה, קרוב לעיר ליסיצ'אנסק. ויטלי הזמין לי מונית למחנה שלהם ביער וסידר לי מיטה באחד המבנים, עם מדריך שבזמנו הפנוי כותב שירים פטריוטיים בשפה האוקראינית. ויטלי והשותף שלו סרגיי מריצים את הקייטנה ביחד כשלוש שנים, לשניהם יש רקע צבאי מהצבא הסובייטי.
הילדים שמגיעים לקייטנה כולם גרים באזורים שהייתה בהם מלחמה והפגזות ב-2014. בערב, סרגיי מזמין אותי לצלם אימונים בלוחמה נגד טרור במבנה ישן ונטוש בגובה שתי קומות ביער קרוב. האימון כולל כרגיל, כמו בכל מקום בעולם, גלישה בסנפלינג מהגג, ירי לתוך החדר מהחלון כמובן ביבש ואפשרי גם זריקת רימון פק פק. את הרימון עדיף לזרוק לחצר בשביל שאחר כך לא יהיה צורך לטפס לתוך החדר להביא אותו.
הילדים עושים סנפלינג עם קלצ'ניקוב, ומנסים לסובב אותו מהגב קדימה כשהם מגיעים לקומה עם החלון. הילד הכי קטן, דימה, בערך בן 8. הילדה הגדולה, אולה, בת 15".
"חוזרים לארוחת ערב. הילדים קובעים ביניהם תור מי יסחוב את הנשק ומתחלפים כל כמה מטרים. הנשק הזה מיועד רק לאימונים של פרוק והרכבה ולסנפלינג, אומר סרגיי. הם הולכים לעשות ניווטים בלילה.
"אני שולח את שלושת הבנות הגדולות לנקודות ציון שבחרתי, הן יהיו טייסות שנטשו את המטוס בשטח אויב. הילדים יתחלקו לשלוש קבוצות וילכו לחפש אותן עם מפות שאני אתן להם. הם צריכים למצוא אותן לפני שילכדו על ידי האויב. תלך עם אחת הקבוצות" אומרים לי ויטאלי וסרגיי "תראה איך הם מבצעים את המשימה".
הילדים יצאו ליער כשכבר ירד החושך. לקח להם זמן למצוא את הטייסות, שהיו עצבניות ורעבות מהשהיה הארוכה לבד ביער החשוך וצעקו על הילדים הקטנים יותר שהלכו לאט. בכל מקרה, שלושתן ניצלו מנפילה בשבי והלכנו לאכול עוגה ולשתות קומפוט בחדר האוכל.
…למחרת, אחרי שהתנדנדתי כל היום על הקפיצים של המיטה שלי בביתן של המדריכים, שהתעסקו בלשפוט בתחרות בודי ארט שבה הילדים ציירו על הגוף אחד של השני בעיקר דגלי אוקראינה, ובלתת הוראות לילדים שהתעסקו בפירוק והרכבה של קלאצ'ניקובים, יצאתי עם המדריך ולנטין וקבוצה של הילדים היותר מתקדמים לפשיטה ביער.
הילדים הסתדרו בסדר תנועה ויצאו לתרגיל חמושים בנשקים מעץ. ולנטין, חמוש בקלאצ'ניקוב, נתן להם פקודות והתקיל אותם מכל מיני כיוונים תוך כדי תנועה. אחר כך שלח אותם להסוות את עצמם ולהתגנב חזרה למחנה. אולה ,את תהיי המפקדת, הוא צעק. אולה, הילדה הכי גדולה בכוח, חילקה הוראות לאחרים. הם נכנסו ליער ונעלמו מהעין. טוב, אמר ולנטין, אפשר לחזור לנוח. עכשיו יש דיסקו.
בערב הגעתי לביתן של ויטאלי וראיתי שסרגי יושב עם קטיה הפרמדיקית ושותה תה עם וודקה. ויטאלי, לבוש חולצה צבאית פתוחה ככה שרואים לו את הכרס ומכנסיים קצרים מאוד בצבע צהוב, עמד בחוץ עם טייפ קטן. היה לו מיקרופון שהוא הצמיד לטייפ כדי להגביר את המוזיקה.
מדי פעם הוא שילב קטעי דיבור כשהוא משתמש באותו המיקרופון כך שיצא שבזמן שהוא דיבר המוזיקה נחלשה. 'קדימה, תתעוררו ותגיעו לרקוד במרץ, עצלנים! הרקדן הכי טוב יקבל פרס… אם תהיו חיילים כמו שאתם רוקדים כבר עכשיו אפשר להיכנע לפוטין והבדלנים בלוגנסק ודונייטסק.
…ביום האחרון לשהייה שלי במחנה הגיעו חבלנים. הילדים למדו על כל סוגי נפלי הפצצות והמטענים שיש באזור. החבלנים סיפרו סיפורים על ילדים שאיבדו ידיים ורגליים. אחרי זה הגיעו מכבי אש והשפריצו מים ממשאית הכיבוי. נראה שכמה ילדים מגלים עניין בחליפה הכסופה נגד חום של הכבאים ומודדים אותה. ראיתי את ויטאלי רודף אחריהם. 'תחזירו את החליפה! גם ככה חם היום. בשביל מה סגרתי איתם שישפריצו מים? הוא צעק.
…יש לי טרמפ עם מנהל המחנה איגור, הוא מקפיץ אותי לתחנת הרכבת. תבוא לנופש, הוא אומר. האגמים פה בסדר אבל בהמשך הם מלאים בנפלים שירו הבדלנים הרוסים. לפי כמות הנפלים שתקועים שם בחול רואים שהם לא צלפים, הוא צוחק. אנחנו עוברים ליד קרקס בהקמה עם בובה מנופחת ענקית של פיל. הם תמיד מגיעים בסוף הקיץ, אומר איגור. ליד הקרקס אני נפרד ממנו והולך לכוון התחנה".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים