"היה תוהו ובוהו, כולם צועקים אומייגאד, אלוהים אדירים, לפתע הבחנתי בקריסת הבניין הדרומי" מתאר הנרי פווארטה, ניצול אסון התאומים, בשיחה עם סרוגים לרגל 21 שנה לפיגוע שזיעזע את אמריקה וגבה את חייהם של קרוב ל-3,000 בני אדם בסדרת התקפות של ארגון הטרור אל קאעידה על אמריקה.

"עבדתי בחברה בין לאומית בתחום הביטוח בניו יורק, הם עברו לבנייני התאומים שנתיים לפני שהפיגוע קרה" סיפר פווארטה, שהיה נוהג להגיע בכל יום לעבודה בשעה 8:00 בדיוק. באותו יום, בגלל הסליחות ובחירות אזוריות, הוא הגיע באיחור – וניצל.

"הזמנתי מעלית, ראיתי לפני כן את המנהל שלי לשעבר ואיחלתי לו בוקר טוב", פוארטה לא ידע שזו תהיה הפעם האחרונה שבה יראה את המנהל שלו. "עליתי במעלית לקומה 78, שזו קומת מעבר, הדלת נפתחה, השעה הייתה 8:48 ואז היה פיצוץ אדיר. בעקבות ההדף עפתי מחוץ למעלית חזרה לקומה 78".

"שבע עשרה דקות לאחר מכן, היה את הפיצוץ גם בבניין הדרומי, הייתי על הגב, והייתה לי תחושה אישית שזה אירוע טרור. ניסיתי לחלץ שלושה בחורים מהמעלית ליד ולא הצלחנו, המעלית נסגרה לנו על האצבעות. אני לא יודע מה עלה בגורלם".

פווארטה (משמאל, בחולצה הכחולה) עם חברים בעבודה (צילום: באדיבות הנרי פווארטה)

עסקים כרגיל

"פניתי לאחד המשרדים באותה קומה לשאול איפה יש יציאת חירום, הם אמרו שהם חייבים לחזור לעבודה. אמרו לי להסתלק מפה ושהם חייבים לחזור לעבוד", הוא מתאר את הרגעי הבלבול, בהם לא כולם הבינו את גודל האסון. "לבסוף מצאתי יציאת חרום".

הנרי ירד מהר במדרגות לקומה ה-50, שם הצטבר עומס של אנשים. כשהוא הגיע לקומה 35, הוא ראה את צוותי ההצלה עולים, והיורדים במדרגות פינו להם מקום והמשיכו בירידה. כשהוא יצא, הוא הגיע לברודווי, ניסה להתקשר להודיע שהכל בסדר, אבל הרשת הסלולרית לא עבדה. "ראיתי לידי מישהי שצעקה אומייגאד אומייגאד, כאילו מישהו דוקר אותה למוות" הוא מתאר את הבהלה ברחוב, "היה תוהו ובוהו וכולם צועקים אומייגאד, אלוהים אדירים", באותם רגעים, הוא הבחין בקריסת הבניין הדרומי.

שמו של מנהלו הישיר טום סגרוי ז"ל באנדרטת האסון (צילום: הנרי פווארטה)

"אמא שלי ראתה הכל וחשבה שהלכתי"

הוא רץ מהר, כמו שלא רץ אף פעם בחייו לעבר גשר ברוקלין. במקביל, בזמן הזה אמו של פווארטה שלימדה סמוך למגדלים, ראתה את הבניין שבו עבד קורס – והייתה בטוחה כי איבדה את בנה לנצח. כשהגיע לגשר, הוא נתקל באדם שעד היום לא הצליח ליצור איתו קשר ולא הצליח להשיג את פרטיו, וזה עזר לו ליצור קשר עם חבר: "הוא הצליח להתקשר, אז ביקשתי שיתקשר לחבר שלי שבא לאסוף את אמא שלי שלימדה קרוב. היא ראתה הכל וחשבה שהלכתי לעולמים". הוא מספר כי התלבט אם לחצות את הגשר מחשש לאירוע טרור נוסף, אבל לבסוף החליט לעבור.

מעל לחודשיים לקח למצוא את גופתו של המנהל, אותו ראה רק רגע לפני האסון. גופתו נמצאה מתחת לאחד העמודים שקרסו.

פווארטה מתאר את רגעי האסון כאילו אירעו רק אמש, אך חשוב לו להגיד: "אני מודה לבורא עולם על הישועה מהתופת".