המקרה של יובל דיין וג'ו ביידן לימד הרבה על הפמיניזם במדינת ישראל. נשים שיצאו נגד דיין הוכיחו כי המאבק הנשי הוא רק של אישה חילונית, למסורתיות והדתיות אין מקום על סקאלת השוויון המגדרי. גם "זכות האישה לגופה" מקומו ב"צעדת המופקרות", אבל לא אצל נשים צנועות שמבקשות לרקוד באירועים מופרדים או לשמור נגיעה מגברים. זה משעשע שנשים פמיניסטיות שיוצאות נגד הפטריארכליות הגברית, מגבות אותה  בתירוץ של אישה שכבולה בין חוקי הדת. סתם מוסר כפול.

גם הדתיים שהזדעקו על החלטתה "לבייש את נשיא ארצות הברית" טענו כי "קול באישה ערווה" ופירשו כי בחירתה של דיין לשיר מול קהל מעורב, נוגדת את החלטתה לשמור נגיעה. היו שהגדילו לכנות אותה "צבועה". בספר שמות יש ציווי האומר "אלוהים לא  תקלל ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כ"ב, 27). מדובר בציווי משמעותי האומר שאסור לפגוע במנהיג ובאנשים מכובדים בתפקידם בטח לא בציבור ובפני קהל גדול.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ביידן בבית הנשיא יצחק הרצוג. ארכיון (צילום: סרוגים)

עם זאת, את האירוע הזה אני סבורה כי יש לשפוט, לא רקע מגדרי או על רקע דתי, אלא בהתאם לנהלים. עם נחיתתו של נשיא ארצות הברית היה ברור לכל המעורבים כי ביידן ביקש מפורשות לא ללחוץ ידיים, בשל נגיף הקורונה. ואכן, בצד הישראלי נזהרו מאוד להקפיד על כך, עד שזיהו כי הנשיא המכהן לוחץ ידיים עם ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. גם את ניצולות השואה שפגש ב"יד ושם" הנשיא המכהן חיבק. למעשה, ביידן הבין שבמדינת ישראל החמה, אי אפשר לשמור על קור, מרחק וממלכתיות, והפך את הנהלים, שהוא קבע, על פיהם.

דיין, מצידה, הייתה הוגנת והצהירה מלכתחילה שהיא שומרת נגיעה. לדבריה, היא חזרה על כך כמה פעמים בפני כל המארגנים והמתאמים באירוע וביקשה לתזכר את הנשיא על כך. אם כך, את האחריות למבוכה הדיפלומטית, במקרה והייתה (ולהערכתי לא הייתה), יש להטיל אך ורק על מארגני האירוע. אם הם ראו בה (ובצדק) בחירה ראויה למעמד, הם היו חייבים ומתוקף תפקידם להתייחס לבקשות שלה בכובד ראש ולהיערך לכל נתון ולכל תרחיש אפשרי ולתת עליו את הדעת והפתרון.

אני מאמינה ליובל דיין שנהגה על פי הערכים בהם היא מאמינה, כולל החינוך הראוי שקיבלה מהבית. אני בטוחה בכל לבי שלזמרת המופלאה לא היו שום כוונות לפגוע בנשיא ארצות הברית או להביך את מדינת ישראל. בחינניות, וכחלק מהצניעות שבה, היא קדה בפני הנשיא והתנצלה שהיא שומרת נגיעה, כולל הסבר של הזמר שלצידה, רן דנקר, ושל נשיא המדינה יצחק הרצוג.

אני גם מאמינה בערכים של כבוד לאחר, קבלה והכלה, פלורליזם וחיה ותן לחיות. לכן אינני מבינה: על מה הסערה הגדולה שפרצה? האם היא מוצדקת? אפילו ביידן בעצמו שלח התנצלות והבהרה כי הצדק עם דיין ונעשה לה עוול גדול. עם כניסתנו ל"בין המצרים" אני חושבת שהגיע הזמן שנהיה יותר סלחנים בחברה לבחירות שאנשים עושים בחיים ופחות שיפוטיים. אדם באמונתו יחיה.

==

אהובה עמרם היא יועצת ראש העיר אשדוד לקידום שוויון מגדרי