מקרים כדוגמת ניסיון לחיצת היד של נשיא ארה"ב עם יובל דיין או סכומי הכסף שלוקח חנן בן ארי להופעות – הציתו דיון סוער בדבר צניעות גופנית או כספית; אבל הם מאפילים על דיון חשוב יותר – מהי צניעות?

צניעות משמעה הכרה שהעולם הפנימי הוא העיקר ולא החיצוני. החצנה יכולה להיות גופנית או רכושנית, ויכולה להיות גם יחס מוגזם לפרסום על חשבון האמת.

זמרים הם אנשים בעלי קול יפה (ואם במקרים רחוקים הם גם היוצרים אזי יש להם כישרון לירי) – ותו לא. הם לא פוסקים הלכתיים, לא מומחי ביטחון או זוגיות, ולא מדד להתנהגות מוסרית או לאיכות המזגן שקנינו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום לע"מ, מתוך חדשות 12)

התרבות כיום דוגלת בכך שבמידה ואדם הוא מפורסם אזי גם יש לייחס חשיבות לדעותיו בכל תחום. אני מאחל לזמרים ולשאר הסלבים את כל הטוב שבעולם, אבל במחילה, הם לא המדד בנושאים המדוברים לעיל; ומציע לכולנו לעזוב אותם במנוחה.

הסיבה שאנו אבלים בימים אלו על חורבן בית המקדש איננה עקב ההרס של בניין מפואר שהיה בירושלים, אלא על כך שאנשים חשבו שפאר חיצוני יכול לכסות ריקבון פנימי; ולכן מתארים חז"ל שנשמעה בת קול למחריב המקדש: "קמח טחון טחנת. בית שרוף שרפת" – אין משמעות לשריפת בית המקדש החיצוני במידה והוא כבר שרוף בלבבותיהם של עם ישראל.

פנתה אליי בעבר אישה חוזרת בתשובה וסיפרה שהלכה להתפלל בקברו של רבי נחמן מברסלב. תוך כדי התפילה נכנסה דוגמנית מפורסמת למתחם הקבר, ואז – כך היא מספרת – כל הנוכחים במתחם נטשו את ציון הקבר והלכו לבקש צילום 'סלפי' עם הידוענית.

אותה אישה לא הצליחה לנסח במדוייק את תחושותיה המעורבות ביחס למאורע, אך תהתה במבוכה: "האם זה בסדר מבחינה דתית שאני לא ניגשתי לבקש סלפי?".

עניתי לה: "התקבלת".