איך מגרשים את החושך מעולם הדייטים הדתי?

בשבוע הבא אי"ה יחגגו רבים את חג החנוכה, אורו של החג נושף בעורפינו ועימו גם התקופה החשוכה ביותר בשנה, בה הלילות מתארכים, הקור מורגש בשיאו, הלבנה במיעוטה והחושך מאיים לחדור לכל פיסת ארץ שוממה.

פיסת אור בשיאו של החושך

לעתים מרגיש כי תקופת הדייטים היא מעין פרוזדור חשוך בלתי נגמר, בו אתה מגשש באפילה, מנסה וטועה, טועה ומנסה, מנסה לאחוז בכל פיסת אור אפשרית: כל הצעה חדשה משדכנית שנזכרה בך; כל פיסת שיחת טלפון שזרמה; כל פיסת רגע בדייט ראשון שיצר רושם כי היה בו חיבור אמיתי; כל שיחת טלפון ביום שאחרי בה התגלה רצון הדדי להמשיך לדייט שני- בכל אלו, יש בקמצוץ הזה של האור כדי לעודד את עצמך ולומר "הנה אני יוצא מאפילה לאורה", לפעמים לא צריך יותר מזה.

ברגע שמתרגלים לאחוז בפיסת אור הזו כל פעם מחדש, ולהיכנס לרוטינה של ציפייה-אכזבה, ציפייה-אכזבה וחוזר חלילה; כשאותה פיסת אור איננה טורחת להפוך לאור יקרות- משהו בטבעיות ובפשטות שבך מתעמעם, משהו בביטחון העצמי שלך בעצמך מתערער, אתה לא מבין איך זה יכול להיות, מה עוד פעם עשית לא בסדר, חשבת לתומך שהלכת לפי כל הכללים שלימדו אותך ו-בום. חושך. עלטה. בלבול ואפלה.

כל כך קל לשכוח לרגע מי אתה ומהו האור הייחודי שלך בעולם, אתה נזכר בדרשה שמציינת כי המילה "רווק" הינה מלשון "ריק". אתה צולל לתוך תחושת ריקנות תהומית הזו ודי בקלות שוכח כמה אתה גדול ונשגב בפני בורא עולם.

האם את/ה רווק/ה מדליק/ה?

כשהשחיקה מתגברת, אני שואלת, מתי בפעם האחרונה בדקתם עם איזה ארסנל כלים אתם יוצאים לדייט? כמה אתם מדליקים את נקודות האור שבכם? אולי אתם מעמעמים את האור הזה?

אני זוכרת שפעם מישהו שמאוד רצה בטובתי, אמר לי לפני דייט: "אל תספרי שאת עורכת דין, שהבחור לא ייבהל". אנשים מספיק אינטליגנטיים מבינים, שאין מקום לייחס באופן גורף תכונות אופי מסוימות לנושא המקצוע. אבל על אף זאת העצה הזו גרמה לי להחשיך את עצמי, להביא את עצמי מכווצת לדייט.

שאלתי את עצמי, האם באמת האור שבי בא על חשבון האור של השני?! אותי לימדו ש"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה" (יומא, לח,ב). יצאתי מתוסכלת.

עם השנים למדתי, שאותה עצה עם כל הכוונות הטובות שבה, היתה כעצת אחיתופל. תקופת הדייטים תובעת ממני לא רק שלא לצמצם את עצמי, אלא אף להגדיל עוד ועוד את נקודות האור שבי, בבחינה עבודה יומיומית. צאו וראו את דעת בית הלל לעניין הדלקת נרות חנוכה "מוסיף והולך" המורה לנו להוסיף בכל ויום ויום עוד נרות חנוכה, הנמשלות להוספה ותדלוק של עוד נקודות זכות לטובת עצמי כדי להדליק (את עצמי) ו(לגרום לאחר) להידלק.

לא לפחד להדליק את האור

עכשיו שלא תבינו לא נכון, אני חלילה לא מדברת על גאווה פסולה מתוך הנחה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" שהרי אנוכי עפר ואפר. אדרבא, יש מושג אותו מכנה הרב קוק בקובץ ו, קנח :"גאוה קדושה" . מדובר בגאווה שמקורה איננה בי כי אם בבורא עולם, יוצר כל, שנטע בי את הניצוצות של כל אותן אורות כדי שאזכה להדליק אותן במהלך חיי.

הרב קוק סבור שחיפוש נקודתו המיוחדת שבאדם כדי לבנות את עולמו היא כה חשובה, עד כדי כך שבעיניו מי שלא מחפש נקודה זו, מי שמסתפק בחיים הבנויים על מסורת אבות שקיבל או שנכנע לתכתיבי החברה בה הוא חי ללא ביטוי עצמי איננו ראוי לשם "אדם". אתם קולטים?

ידוע שהמוח האנושי מנצל רק 10% מיכולותיו, כמה אתם מנצלים ולכמה כוחות שלכם אתם מודעים? הדברים שנשא נלסון מנדלה בנאום ההכתרה שלו מ-1984, נשאו חן בעיניי ומעטרים את פרופיל הפייסבוק שלי: "הפחד העמוק ביותר שלנו, אינו פחד מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעצמתנו אינה ניתנת למדידה. האור ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות: כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, בלתי מודע אנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר. כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

מהאמור לעיל אנו למדים, כמה חשוב לנהל "יומן נקודות טובות" בייחוד בתקופת הדייטים שמאתגרת כל פעם מחדש את הביטחון העצמי של הרווק ועושה ריסטרט למערכת האמונות החיוביות שלנו על עצמנו.

"חידוש כמוני לא היה מעולם"

לפני כ-3 חודשים זכיתי לבקר בציון של רבנו באומן. יש שיגידו "חזרתי באורות" (מכירים את הבדיחה הזו מה משותף לברסלבים ולרכבים? שניהם באורות וצריכים תיקונים), אבל גם הבנתי שרבי נחמן הוא ללא ספק אחד מגדולי המנטורים היהודיים ששיטתו משתלבת בצורה יפה עם עקרונות מסוימים בשיטת הטיפול ב- nlp אשר קוראת להעצמת כוחותיו של האדם.

רבי נחמן מחנך אותנו להתחבר לנקודת הכוח שבנו, לאתר בנו כל פעם "נקודה טובה " ולהתחבר חיבור ישיר לניצוץ האלוקי שבנו. רבי נחמן מלמד אותנו שיש לעבוד את ה' בשלוש נקודות: נקודת עצמו, נקודת החבר ונקודת הצדיק.

"נקודת העצמי" מתקשרת לחיבור לציר הכוח שבנו, הציר הילידי שבנו שהוא מלא חיות ותשוקה לחיים, שיש בו משהו פשוט וטבעי בלי הסתעפויות ובלבולים שצברנו עם השנים, שמסוגל לתת אמון ולהתמסר, ללא עכבות, ללא פחדים מודחקים ועומס מילדות. איך אומרים, אהבה היא דבר פשוט

על זה מתלבשת "נקודת החבר" אשר מהווה שיקוף שלי ובאמצעות עבודת המידות מאפשרת לי לדון אותו לכף זכות. כדי שנעורר את לב האחר, על ליבנו להיות חי ופועם בחוזקה, להיות מחובר לרגש הקיום שבו.

שמתם לב פעם שהאנרגיה עימה באתם לדייט השפיעה על כל מהלך הדייט? אין מה לעשות, יש באנרגיה משהו מדבק. אנו לומדים זאת גם מהתרגום בארמית למילים "וקרא זה אל זה" בעת אמירת קדושה בתפילת שמונה עשרה, אשר מעניק למילים אלה משמעות של "קבלה" של האחד מחברו, זאת מעבר לדיבור האנוכי והרצון להשמיע את קולי. בשיטת nlp קוראים לזה "ראפור" יצירת כימיה בין אישית.

אז בפעם הבאה, רגע לפני הדייט, תעיפו מבט ביומן הנקודות הטובות ותזכירו לעצמכם למה אני רווק/ה מדליק/ה ונסיים בדבריו המעצימים של רבנו: "ניצחתי ואנצח. גמרתי ואגמור. אני נהר המטהר מכל הכתמים. אני איש פלא ונשמתי פלא גדול. חידוש כמוני לא היה מעולם".

========================================

הכותבת נירית הושיה, היא עו"ד ומאמנת רווקה סרוגה ומנהלת את קבוצת השידוכים והייעוץ בפייסבוק לרווקי המגזר הדתי "משנים סטטוס"