יום השואה התשע"ז בסרוגים

אני מדמיין את עצמי עומד שם, ביער, במחנה השמדה, והמדריך מסביר כי במקום שעליו אני עומד היה קבר אחים ענק, אנשים ונשים וטף אשר נקברו חיים. ואני יודע שאני נמצא במקום שבו הא-להים הסתתר הכי רחוק והכי עמוק שרק אפשר. ולפתע אני שומע ששה מליון קולות, ששה מליון יהודים ההולכים אל מותם וצועקים "שמע ישראל, ה' א-להינו, ה' אחד". ואני נפעם מעצמת האמונה גם מול שיא הרוע והרשע שבעולם, ואני עונה לעומתם "ברוך, שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

כן, אני רוצה שכבוד שמים יופיע, והוא יופיע גם על ידי נקמה. ואני רוצה נקמה!

לא נקמה אווילית של תג מחיר אלא נקמה אמיתית, ויש כמה סוגים של נקמה:

נקמה של בנייה

כמו אותם ניצולים שלא נתנו למכונת ההשמדה הנאצית לרדוף את נפשם גם כאשר המלחמה נגמרה. אותם ניצולים שאזרו תעצומות גוף ונפש, קמו מן העפר, פיזרו את האפר ודבקו בחיים. עלו ארצה, הקימו משפחות, ובנו חברה ומדינה, והוכיחו כי עם ישראל חי.

נקמה של מדינה

כי צריך לעשות דין בפושעים. משפט אייכמן וגזר דינו (וגם משפטו של דמיאניוק) הוכיחו לעולם כי עם ישראל יודע לעשות דין ברודפיו. וגם אם הדין מאחר, בוא יבוא.

נקמה של צבא ההגנה לישראל

נקמה שהיא שורש של הרתעה. כדי להרתיע אויבים ומרצחים יש צורך לפעול, לא תמיד באופן מידתי, צריך לנקום במי שמנסה לפגוע בנו.

נקמה של א-לוהים

השואה היתה חילול השם גדול. קיים בלבול בין שני מושגים. יהודי שנהרג בגלל שהוא יהודי נקרא קדוש, וכל היהודים שנרצחו בשואה הם בכלל זה, וכולם קדושים. אולם קידוש השם זה כאשר שמו של ה' מתקדש. ובשואה קרה ההיפך, כאשר מענים והורגים במשך שנים את עמו, וה' אינו מגיב, כאשר רוצחים את עמו האהוב במיתות משונות ואכזריות, בשרפה ובחנק וקבורת אנשים חיים, שמו של ה' מתחלל. ואני מבקש ששמו יתקדש, ושמו מתקדש כל יום מאז הקמת מדינת ישראל, ושמו מתקדש כאשר רואים שיש צדק בעולם, והרשע משלם מחיר כבד.

אנחנו מבקשים מרבונו של עולם את בקשתו של דוד מלך ישראל, שהיה גם נעים זמירות ישראל. שהיה עדין בעת שלמד תורה וחיבר את ספר תהלים, והיה קשה ביותר כאשר נלחם את מלחמות ישראל. הוא האומר מחד גיסא תהילות מתוקות מדבש ומאידך גיסא הוא מבקש נקמה.

==

הרב שמואל דוד הוא הרב הראשי של עפולה