אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

הרב יוני לביא: שבעה כללים לפני שאתה עושה שיימינג ברשת

אוסף הפרשיות של ינון מגל, 'באמונה ואורן חזן (מבלי להשוות), מזמין לחשבון נפש כללי, תקשורתי וחברתי על הקלות הבלתי נסבלת של מילים שעפות כאן. הרב יוני לביא על השיימינג ברשת

שבעה כללים לפני שאתה עושה שיימינג ברשת
  (אילוסטרציה: שאטרסטוק)

הוא יצא מן הדייט אל אוויר הלילה הקריר ולא חיכה אפילו רגע. הטלפון הסלולארי נשלף מכיסו והוא מיהר לשתף את חברו הטוב בהודעה מאוכזבת: "הפגישה הזו היתה סיוט. ספרתי את הדקות עד שהיא תיגמר". תוך שניה וחצי היכה במוחו הגילוי המטלטל: הוא התבלבל ביעד. הוא לפת את המכשיר בחרדה כשעיניו חוקרות בבהילות את המסך המואר. האם יש עוד סיכוי לעצור את הטיל ששוגר? אבל לא, זה כבר היה מאוחר מידי. ההודעה נשלחה, אך בסערת הרגע שוגרה אל הכתובת הלא נכונה. לא אל החבר אלא בדיוק אל הבחורה שפגש הרגע…

הצד האפל של חופש הדיבור

גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים למערב הפרוע. שולפים ויורים. זה מה שהולך היום וכדאי שתלבשו שכפ"צ לפני שאתם יוצאים מהבית. ולא, לא התכוונו לטרור הסכינים פלשתינאי. אנו מדברים על טרור המילים התקשורתי שמציף אותנו בתקופה אחרונה, ורק תיזהרו לא לחטוף בעצמכם פגיעה מכדור תועה.

בשורש העניין אין ספק שיש כאן תופעה מבורכת. אם בעבר הדיבור היה מוגבל ליחידים ומיוחסים, וההמון הרחב נאלץ להיאלם דום מבלי יכולת ביטוי ותגובה, היום גם לו יש פתחון פה וקולו יכול להישמע. אלא שמבלי משים נזרקנו אל הקצה השני של הסקאלה. התפתחות אמצעי המדיה, האינטרנט, הפייסבוק, הווצאפ והטוויטר, מאפשרת לכל אחד להתבטא, לחוות דעה, לטקבק וללייקק. התוצאה היא שאנו מוצפים במלל ובהתבטאויות, בכל נושא ובכל רגע, חלקן אמיתיות ונחוצות וחלקן מכוערות ומיותרות.

אנו שמחים על כך שבעידן המודרני ניתן להתריע על עוולות ולמחות על פגיעה וחוסר צדק, אך לא יכולים להתעלם מכך שהקלות שבה ניתן היום להוציא דברים לרשות הרבים ולשתף את ההמונים בכל הגיג גוררת תופעות קטלניות כמו שיימינג, השמצות וסיכולים ממוקד. אם פעם כדי לכתוב מאמר דעה היית צריך להיות בר-סמכא שערך מחקר יסודי ומקיף של הנושא, כיום אתה צריך בסך הכול גישה למחשב או טלפון סלולארי. הקלות הלא תאומן בה כל אחד היום יכול להגיע ל-YNET או WALLA, לעלות לשידור בתוכנית 'שיחות עם מאזינים' או להפיץ שמועות לא מבוססות באופן וויראלי בווצאפ – היא פשוט בלתי נסבלת. אין צורך בשום השכלה או ידע, לא נדרשת היכרות מוקדמת עם הנושא, אינך חייב לבדוק את העובדות ואפילו לא לדעת לכתוב בלי שגיאות כתיב. צריך רק ללחוץ על SEND והנה אתה בשידור. התוצאה: גן עדן לקשקשנים, שדה מלבלב לשטחיות, התלהמות ודורסנות, ואסון לאמת, למוסר, לשכל הישר ולכבוד הבריות.

לכרות מחדש את ברית המילה

כיהודים מאמינים אנו רואים ערך עצום בדיבור ורוחשים כבוד רב לכל מילה. "בעשרה מאמרות נברא העולם", קבעו רבותינו, ומאז ועד היום יש כוח במילים לבנות עולמות, להאיר את הדרך ולרפא לבבות שבורים. במילים אנחנו לומדים תורה, מתפללים ומברכים זה את זה. ולעומת זאת באותן המילים אנו גם יכולים לרכל ולקלל, להעליב ולהלבין פנים. "מוות וחיים ביד לשון" הזהיר החכם באדם (משלי יח,כא), וגילה בזה ש'ברית המילה' אינה רק אקט חד פעמי שמתבצע בבנים בגיל שמונה ימים. זוהי ברית שהולכת ונכרתת בינינו לבין המילים שאנו בוחרים להוציא מפינו, בכל יום מחדש, ולפעמים גם מאה פעמים באותו יום.

ההלכה מכוונת ומדריכה אותנו מתי ואיך נכון לדבר ומתי עדיף לשתוק, אך עדיין נשאר כר נרחב למצפון המוסרי ולאינסטינקט הבריא של האדם שינחה אותו בהתנהלות היומיומית. אחד המפתחות להצלחה טמון בביטוי המפורסם "שמירת הלשון". שמירה במובן של 'המתנה' (כמו שנאמר על יעקב – "ואביו שמר את הדבר" ומסביר רש"י: היה ממתין ומצפה מתי יבוא). ערכן של המילים לא נמדד במהירות בה הן מפציעות לאוויר העולם, אלא בעומק ובמשמעות שלהן. מבחינה זו הן דומות ליין איכותי. ככל שיעבור זמן רב יותר בטרם יימזגו אל הכלים, הן עשויות להשביח ולצאת מלוטשות ומשובחות יותר.

הדבר נכון ביחס לכל משפט היוצא מפינו, כל שכן כשמדובר בדבר העומד להתפרסם לרבים. הרמב"ם ניסח זאת בלשון הזהב שלו: "אין ראוי לו לאדם לדבר ולדרוש באוזני העם, עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושנים ושלוש וארבע, וישנה אותו היטב ואחר כך ידבר. זה נאמר על מה שצריך לאדם לדבר בו בפיו, אולם מה שיחוק האדם בידו ויכתבו על הספר, ראוי לו שיחזרהו אלף פעמים אילו ייתכן זה".

לפני שאתה שולח

וכשירות לציבור – קבלו את שבעת כללי הזהב לפני לחיצה על SEND:

  1. אל תתבטא בנושא שלא חקרת אותו באופן ראוי, מעמיק ומקיף.
  2. בדוק היטב: האם מה שכתבת עומד במבחן העובדות? האם יש בו חידוש שלא נאמר על ידי קודמיך? האם הוא נכתב מן הראש או מן הבטן?
  3. תהיה בטוח במיליון אחוז שאין מישהו שעלול להיפגע ממנו באופן לא מוצדק או לא מידתי.
  4. חסוך מאיתנו שגיאות מביכות כמו "שני פעמים" או פליטות קולמוס מגוחכות של מישהו שמפגיז מילים בקצב של מכונת יריה. אם עברית תקינה זה לא התחום שלך, בקש ממישהו שמבין בעניין שיעבור על מה שכתבת.
  5. קרא עוד פעם ועוד פעם את מה שרשמת לפני שאתה נחפז לשגר אותו. אם היה אפשר לישון על זה ולשקול את הדברים שוב מחר בבוקר כשתהיה רגוע וצלול יותר – היה עדיף בהחלט.
  6. קח אחריות! – אין לפרסם שום דבר, גם לא טוקבק, ללא חתימה בשם מלא ('משה מירושלים' לא נחשב). חושב שעם ישראל כולו צריך לשמוע את הגיגיך? תהיה מספיק אמיץ כדי לעמוד מאחוריהם.
  7. התפלל לה' מעומק הלב שהמילים שיוצאת מתחת יד מקלדתך יוסיפו אור וטוב בעולם ולא, חלילה, להפך.

==

המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
רבנים תנו דוגמא אישית
משה מירושלים | 06-12-2015 13:31
ותפסיקו לטקבק ולשלוח את דעתכם על כל נושא אקטואלי. תשאירו כבוד לבמה של קשר אישי ונעים ולא רק כזה של מקלדת. יש כמה כאלו כמו אבינעם הרשוהרב ישראל רוזן ויוני לביר ועוד
2
קצת התבלבלת
| 06-12-2015 13:35
הבעייה עם מגל היו המילים שלו עצמו אלולא הרשת - היה נשאר בשלו ולא היה מבין אפילו כי נהג שלא כשורה רק שידע כל סוטה כי להתנהגותו יהיו השלכות כואבות - אולי יחשוב פעמיים לפני שיטריד
3
בדיוק על זה נכתב מאמר הדור
יוני מירושלים | 06-12-2015 16:52
הדור התעלה גם אם יש לו שגיאות כתיב. ואינו מוכן להשתלטות של אנשים חזקים שמרגישים שמותר להם הכל.. וגם כבוד הרב יוני לביא יישר כח על הכללים למניעת שיימינג. טוב יהיה אם ייושמו גם על ידי רנבים פופוליסטים שממהרים להגיע דעה ולפרסם על כל דבר שקורה בארץ ובעולם.
4
עצות ראויות, מי ייתן והן ייתקבלו
בולי | 07-12-2015 13:21
בקרב קוראי האתר. כן, התעלמתי מאחת מהן, אבל היי, ראיתם מה נכתב ברשת לזכרו של יוסי שריד אחרי שיצאה השבת? איך אמר ראש הממשלה: הם שכחו מה זה להיות יהודים. היום השאלה היא מי שכח מה.
5
מה שעף בקלי קלות
מי שדחוף לו להגן על מטרידים... | 28-01-2016 7:17
זה ידיים של גברים לכיוון של נשים.