הכתבה פורסמה לראשונה במקומון – '471 – העיתון שמחבר' 

"בוויכוח האחרון על הקמת בית הדין האלטרנטיבי לגיורים, הרב חיים דרוקמן לא לקח צד משום שהוא זקן רבני הציונות הדתית", אומר יעקב לוינגר שעוסק בהוראת מתגיירים. "היה חשוב לו להיות כרגע בעמדה ניטראלית. אבל זו מציאות זמנית. עד כמה שאני מכיר את הרב דרוקמן הוא אלוף מציאת הפשרות. הוא יצר ובישל פשרות רבות בימי חייו. גם הפעם, אתה תראה, הוא ייצור מציאות של פשרה".

אבל הוא לא מיקם את עצמו בנקודה ניטראלית. הוא תוקף את הקמת בית הדין החדש.

"יותר משהוא תוקף את הקמת בית הדין החדש הוא מגן על הסטאטוס-קוו. אבל זה כרגע. בהמשך אני מעריך, שהוא יהיה זה שיגבש פשרה. וזה יהיה מקובל גם על אלה שחוששים מבית הדין החדש, דווקא משום שהרב דרוקמן התנגד להקמת בית הדין הזה. ההתנגדות שלו היא זו שתכשיר את הקרקע לפשרה".

אתה מוכן להמר על המתווה של 'פשרת דרוקמן'?

"אני מאמין שהוא יחתור להקמת 2-3 בתי דין, שיפסקו ברוח מתונה יותר. למשל, אחד יהיה של הרב רבינוביץ' במעלה אדומים, אחד של הרב ריסקין באפרת והשלישי של הרב סתיו בשהם".

החרדים יסכימו לפשרה הזו?

"החרדים גם לא יחתנו את הילדים שלהם עם מגוירי בתי הדין שהיו לפני בית הדין של הרב רבינוביץ'. זו בעיה לאומית שהם לא תמיד מבינים את חומרתה ולא תהיה ברירה נצטרך גם חשיבה חדשה. אחרת ההתבוללות תגיע בארץ למימדים נוראיים. איך אמר אלעזר שטרן לאחרונה: 'הבנים של החברים שלי כבר מתחתנים נישואים אזרחיים עם בני העולים החדשים'. אי אפשר להמשיך ולטמון את הראש בחול".

והפשרה של הרב דרוקמן תהיה מקובלת על החרד"לים?

"אני מאמין ומקווה שכן. הראייה שלהם היא לא ראייה של החרדים. יש להם ראייה רחבה, עם אחריות ממלכתית".

יעקב לוינגר (73) ייסד ב-1972 את המכינה בגבעת שמואל, שלימים הפכה לישיבת גבעת שמואל. הוא ניהל אותה ביד רמה במשך 36 שנה. שנתיים באותה תקופה הוא שימש גם כיועץ שר החינוך, זבולון המר ז"ל.

הקשר שלו ליהדות בריה"מ לשעבר, הוא מגולל, החל כבר לפני עשורים רבים. "בשנות ה-70 וה-80 נסענו למוסקבה להביא סידורים וספרי לימוד בעברית לפעילי עלייה", הוא אומר. "ואחד מאנשי הקשר שלנו שם, היה יולי אדלשטיין".

לפני שש שנים הוא יצא לגמלאות "והיה ברור לי שאני הולך לסגור מעגל. התחלתי ללמד מתגיירים. עד כה גיירתי מאות תלמידים", הוא אומר.

לוינגר, תושב פתח תקווה וחבר בקהילת 'משכן שלום' (מוסטבוי) בכפר גנים, מלמד כיום בירושלים במסגרת 'נתיב – המרכז הלאומי לזהות ולגיור', מה שנקרא בעבר 'המכון ללימודי היהדות'.

מה היקף האוכלוסייה של העולים הלא-יהודיים? בכלי התקשורת נזרקים מספרים שנעים בין 280 אלף ל-350 אלף.

"משערים שמדובר בכ-300 אלף חסרי דת, אבל המספר הזה לא רלוונטי כי הוא מכיל מבוגרים. מה שרלוונטי לגבי סכנת ההתבוללות הם גילאי הנישואין והפוריות וכאן אנחנו מדברים על 70-90 אלף אנשים".

פחות נורא…

"מהיבט אחד. מהיבט שני צריך לקחת בחשבון שהם מתחתנים ויש הרבה בנות מקבוצה זו שמתחתנות בנישואים אזרחיים עם יהודים ישראלים. פעם זה היה בקפריסין, היום הטרנד זה על הגשר בפראג. ואותם זוגות חוזרים ארצה ומביאים 4,000 ילדים בשנה. כך שהמספרים רק גדלים ובקצב מהיר ומסוכן".

הימין מאשים את אנשי השמאל שהם בנכונות שלהם לפשרות משחקים שח-מט עם עצמם – שהרי הפלסטינים לא מוכנים כלל לקבל את הצעותיהם. יכול להיות שבמחלוקת הפנים-דתית הזו בין ה'שמרנים' החרדים וה'ליברלים' של צהר גם אנחנו משחקים שח-מט עם עצמנו. משום שהעולים כלל לא רוצים להתגייר – לא בבית דין שמרני ולא בית דין ליברלי?

"יש אמת מסוימת בטענה זו, ומרבית האשמה הזו רובצת לפתחנו. החמצנו את השעה. בעבר, כשהם הגיעו לארץ, רבים מאוד מהם השתוקקו להתגייר. זה היה נראה להם מרכיב חשוב בזהות לא רק היהודית שלהם, כי אם גם הישראלית. אבל אנחנו הערמנו קשיים לפתחם. הקשנו עליהם את הגיור. בינתיים הם למדו כאן ביסודי ובתיכון, התגייסו, לומדים באוניברסיטה. הם התערו. היום זה פחות בוער להם. אבל זה הפיך. זה לא אבוד. הכל תלוי באווירה שניצור. אם נייצר אווירה מאירת פנים, מזמינה, כל אחד שיגיע וייתקל ביחס אוהד וחם כזה יביא איתו עוד חמישה. אבל לנוסחה הזו יש גם צד שני: כל אחד שנזעיף לו פנים, הוא ירתיע חמישה אחרים מלהיכנס לתהליך הגיור. 50 אחוזים מהנכשלים לא חוזרים אלינו עוד. אנחנו חייבים להחזיר את האמון בנו. אני יכול לומר לך שיש מקרים שאני יוצא מדיונים בבתי הדין שאני שמח, יש מקרים שאני עצוב ויש מקרים שאני כועס".

מה קורה שם שגורם לך לכעס?

"אני לא רוצה להיכנס לזה".

אני שומע את המשפטים האחרונים שלך ובאופן אינסטינקטיבי אני מדמיין בית דין חרדי. אלא שלפי נתונים שהתפרסמו רוב בתי הדין לגיור מופעלים ע"י דיינים מהציונות הדתית. מה שאתה אומר, זה בעצם כתב אשמה לציונות הדתית.

"זה לא מדויק. לא נכון שהרוב הם דתיים-לאומיים".

אז איך מתחלקת 'עוגת' בתי הדין לגיורים, בין דתיים-לאומיים לחרדים? איך מתחלקת 'עוגת' הדיינים?

"זה לא הולך ככה. החיים יותר מורכבים מנוסחה אחת פשוטה. יש הרכבים. יכול להיות במקרה א' הרכב של דיין סרוג ודיין חרדי ליטאי ודיין ש"סניק. ובהרכב ב' שני ש"סניקים וחסיד. ובהרכב ג' שני ליטאים וש"סניק. התמונה פה משתנה ומורכבת".

הדיין הש"סניק שאתה מדבר עליו, דומה יותר למי – לרב עובדיה שהפך כל אבן כדי להקל ולגייר או כמו לבנו, הראשון לציון הנוכחי, שרק מערים אבנים בדרכם של המתגיירים?

"אני לא רוצה להיכנס לזה".

מצד שני קראתי ראיון עם דיין שעוסק בגיטין שאמר, שמתוך 100 גיטין של מתגיירים הוא לא נתקל במתגייר אחד שהוא שומר תורה ומצוות. אולי אפשר להבין את החשד של הדיינים, שאתם מביאים לבתי הדין שלהם אנשים שלא ממש רוצים להתחבר למסורת ולדת, גם לא בצורה 'לייטית'. 

"התלמידים שלנו לא מרמים את בית הדין. כל מה שהם אומרים זו אמת. לא כולם הופכים לדתיים שמקפידים על קלה כבחמורה, אבל רבים מהם שומרים על כשרות ועל שבת. ולא רק כמשחק לפני הגיור. גישה מאירת פנים משפיעה עליהם גם בתחום הזה ולאורך זמן".

לוינגר לא פוטר מאחריות לסערה האחרונה בנושא הגיור את הבית היהודי ואת העומד בראשה נפתלי בנט. "הם אלה שגרמו לצורך בהקמת בית הדין האלטרנטיבי", הוא אומר ומנמק: "זה שבנט והבית היהודי אפשרו לבטל את חוק הגיור זה דבר חמור מאוד. אני לא מבין איך הם לא עמדו על הרגליים האחוריות שלהם בנושא הזה".

אולי כי במהלך המו"מ הקואליציוני נתניהו ייבש את בנט ובינתיים הוא סגר עם החרדים. כשבנט סוף סוף נכנס לתמונה זה כבר היה מאוחר מדי.

"שמע, הוא לא נאבק מספיק. אם זה היה בוער בדמו, כל מה שנסגר עם החרדים, או חלק ממה שנסגר, היה נפתח מחדש. זה לא מה שקרה. וזה לא קרה, כי זה לא היה מספיק חשוב לו".

מלשכתו של בנט נמסר בתגובה: "שוב באופן כרוני נמנעים מלהפנות את האצבע המאשימה כלפי הליכוד, שהעדיף בצורה חד-משמעית את הגישה החרדית בענייני דת ומדינה".