שאלו אותי פעם מה הכי קשה לי בעבודת השם. יכול להיות שתבוזו לי, אבל עניתי – לקום בבוקר, בזמן, להתפלל. אנחת רווחה קטנה פרצה מפי כשהייתי בהופעה של להקת "דברים בעלמא" אתמול- זה לא רק אני.

 "דברים בעלמא" הם עטרה סידי (פסנתר), פנינה וינטרוב (כינור), חרות שוורץ (חליליות), ליהי אשל (בס), עציון מאיר (שירה וגיטרה), בן טייטל (גיטרות) ואורי תם (תופים וכלי הקשה). כשהם עולים לבמה, אתה לא יודע למה לצפות. אפשר לחוש את המתח באוויר, את הציפייה.

חיבור מעולה. "דברים בעלמא" (הדס כהן)

להקה צעירה שעיקר מה שמגדיר אותה זה חוסר הגדרה: גיוון מוסיקלי אינסופי, טקסטים שמשתנים בין שיר לשיר, פסיפס אנושי לא פשוט שמתחיל משבעה אנשים, ארבע נשים (שלא שרות ולא מלוות בשירה) ושלושה גברים. חלקם דתיים וחלקם חילוניים.

כששאלתי איך אפשר לקבוע גדרות לכזו קבוצה של אנשים, הם ענו "נכון, הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו שרים על גבולות שכמה דקות קודם לכן דנּו בהם". מה שכן מחבר אותם ללא ספק היא המוסיקה. ומזל שכך, כי שם הם מתחברים מעולה.

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני האמנתי שכבר ראיתי הכל – חילונים שרים פיוטים, חוזרים בתשובה מתבודדים, מוסיקה חסידית כמובן ואפילו ג'אז חב"דניקי כבר היה לנו. איכשהו מכל המקומות הללו אתה יוצא מחוזק, אז איפה הבעיה? איך זה שלא כולנו כל היום בדבקות איתו יתברך?

כאן נכנס עציון מאיר. מאיר, כמו (כמעט) כל חברי הלהקה, הוא בוגר מגמת מוסיקולוגיה בבר אילן ואחראי על רב רובם של המילים והלחנים. מהמקום שלו הוא מצייר לנו תמונה קצת אחרת של החוויה הדתית, מההודיה, דרך הקושי, הניסיון, השאלות והתהיות וכלה בציפיה לגאולה, ל"סוף טוב", כמו שהוא קורא לסיום פרשת העקידה.

אי אפשר שלא להזדהות איתו כשהוא מתאר את הקושי לקום בבוקר לתפילה, לוותר על נסיעה עם חברים לצפון בשבת, את הנפילות ותחושת האשמה. ההקרבה מקבלת משמעות אחרת והופכת זניחה כשהוא מדבר על "ציווי הא-ל" ועל מה שהוא מקבל בתמורה.

אי אפשר גם שלא להתפעל מהחיפוש המתמיד אחר האמת, באמצעות חשבון נפש נוקב ("שלושים"), או בשיחה דמיונית עם חבר טוב שחזר בתשובה, בשיר "בין תל אביב לבני ברק". שיר שמלווה בהרבה רגש, בשירה וגם בליווי המוסיקלי העצמתי. בשירים אחרים תמצאו הודיה גדולה לה' – כשהוא עולה בסולם בשיר "מקימי" (כמו גם ב"יפה ונבוכה"), צמרמורת עוברת בגוף.

קל להזדהות. (הדס כהן)

בכלל, הרבה כח יש במוסיקה של החבר'ה האלה: דואטים מרהיבים של פנינה וחרות (כינור וחליליות, בהתאמה), דיוק מושלם של ליהי ואורי (בס, תופים) וכמובן סולו שירה וניגון של בן עם הגיטרה (ליווי של עציון בפזמון). ההדרן נפתח בסולו מדהים של עטרה כשהיא לבדה עם הקלידים על הבמה. אז נכון שעיקר השירה והמלל בפיו של הסולן, אבל נוכחותם של שאר הלהקה מורגשת לפחות כמוהו, לפעמים אפילו יותר.

כמו שהבטיחו לנו בהתחלה- "יש סוף טוב" עם כמה שירים שמדברים על עולם אחר, שבו, "ביום ההוא, כולנו אחד". התוצאה של המבוכה מרגשת אפילו יותר מהשאלות שקדמו לה, ולמרות ש"לבחור יותר קשה מלשאול", בשירים אוטופיים דוגמת "עולם של חסד" (במקור עם יונתן רזאל), נדמה שהשואל כבר בחר.

"דברים בעלמא",

"המעבדה",

ט"ז בחשוון, התשע"א (23 אוק' 10).

 "דברים בעלמא"

צפו בקליפ בין תל אביב לבני ברק: