עם התחממות ההכנות אל תקופת הבחירות המגיעה אלינו בכל רגע, שני ציבורים בישראל מתקוטטים ללא הרף. אלה מטיחים באלה אחוזי שירות, אלה מטיחים באלה אחוזי מיצוי לוחמה, אלה מכים חזרה עם נתוני נופלים במלחמה האחרונה, ואלה זורקים את מספרי הנופלים בכל מלחמות ישראל.
קרב וורבלי משונה של מספרים שכתובים בדם, שלא מפאר את כבוד הנופלים, המשרתים או את אותם ציבורים. ובינתיים באמצע, עומד הציבור הכי גדול בישראל ומשרת בשקט בזמן שיורקים עליו מכל כיוון, אל סופרי המתים בקיבוצים ובציונות הדתית יש רק מה ללמוד מהפריפריה וחבל שהם לא רואים את זה.
מדובר בסכסוך מוזר, כמעט כולו "פנים-אשכנזי" מתנהל בין שתי 'אליטות' שהכתירו כל אחד את עצמה לאותו כס מלכות. האחת היא ה'אליטה' הקיבוצית, קבוצת אוכלוסייה קטנה, מיוחסת ובעלת פריוולגיות שלא יודעות שובע. היא נשענת על נתוני מתים היסטוריים, סופרת כל טיפת דם מחברי הקיבוץ לאורך כל מלחמות ישראל אל תוך פנקס, שככל הנראה כתוב עליו "לפתוח במקרה של ביקורת לגיטימית על מעשינו".
מצד שני, עומדת ה'אליטה' המגזרית בציונות הדתית, פלח אוכלוסייה בעל השקפת עולם לא שונה בהרבה מהקיבוצים, גם הם רואים עצמם מורמים, יורשיהם המחשבתיים של הוגי ומקימי הארץ בדרכם שלהם, אם תשאלו אותם תנועת ההתנחלות היא פשוט גלגול חדש של התנועה הקיבוצית על בסיס אידיאולוגי מעט שונה אך עם אותה מטרה, יישוב המדינה ובניית 'חברת מופת' לתפיסתם. פלח מגזרי זה מתוך הציונות הדתית סופר את המתים מהמלחמה האחרונה, סופר כיפות במטכ"ל (הסיירת או המשרד).
שני ציבורים אלה טוענים לכתר, מתווכחים ומחשבים בין דם לדם, מי הוא 'חוד החנית', מי הוא 'המוח', מי היא ה'אליטה המשרתת'. אך בזמן שאלה רבים על המלוכה מאחורי הקלעים יש מי שעושה את העבודה, בשקט וללא פריווילגיות.
בזמן שאותם חלקים מאותם אוכלוסיות מתקוטטים להם, מפארים ומתפארים, הם שכחו את מי שמרכיב את עמוד השדרה, הרגליים, הידיים והראש. הם שכחו את מי שלא מחפש תהילה, שלא מחפש מלוכה. הם שכחו שאחוזים זה נחמד, אבל בסוף היום יש מספרים אמפיריים.
שני ציבורים אלה מסתכמים באחוזים בודדים מהאוכלוסייה, ולא משנה כמה אחוזי מיצוי יהיו להם, אין להם את המספרים להחזיק אף צבא, ובסופו של דבר, ירצו או לא ירצו, הפריפריה המשרתת היא עמוד השדרה של צה"ל וגם של המדינה והכי חשוב, היא עושה את זה בשקט.
אוכלוסיית הפריפריה משרתת באחוזים מוצקים וגבוהים של בין כ-60 ל-70 אחוזי גיוס, ומשרתים בכל מכל, מטיס עד לחימוש, מחי"ר עד לצוללות ופשוט מספרית, בלעדיהם אין צבא, פשוט אין.
ובניגוד לציבורים האחרים הם עושים זאת בלי פרוטקציות, בלי חבר מביא חבר, בלי שמור לי ואשמור לך. אותם ציבורים שחביב עליהם לצעוק כמה מהם משרתים בסיירות או יחידות מפוארות אחרות לא אוהבים לצעוק על הפריוולגיות הזהותיות-מגזריות שהביאו אותם לשם.
בזמן שציבורים אלה צווחים ודורשים, מאיימים מעת לעת בסירובי פקודה וסרבנות כל אחד מסיבותיו שלו, אלה בגלל רפורמה משפטית, אלה בגלל פינוי יישובים, אלה בגלל שירת נשים, או כל דבר אחר הפריפריה מגיעה לשרת בשקט, לעשות את העבודה, בענווה ומסירות, והקרבה.
יש לאותם תתי מגזרים בתוך אותם ציבורים המון ללמוד מאנשי הפריפריה, שבאים תמיד ללא דרישות, ללא רעש וללא רהב, ללא התיימרות למלוכה. הרבה מאוד מה ללמוד.
תגובות