לרגל חג השבועות, חולק בבתי הכנסת 'קובץ מאמרי הלכה בעניין גיור', מאת רבני 'גיור כהלכה'. המאמר העיקרי הוא של אב בית הדין, הרב נחום רבינוביץ'. במאמר זה הוא עוסק בגיור קטנים שחזקה שלא ישמרו תורה ומצוות בגדלותם, מכשיר אותו וקורא לבצעו 'בלי היסוס ובלי שהייה כלל וכלל'. מדובר במאמר שכבר פורסם בעבר, והתייחסתי אליו ואל הקשיים המהותיים בו, מעבר לעובדת שמסקנתו מנוגדת לדעה המקובלת בהלכה (ראו במאמרי: גיור קטנים שחזקה שלא יקיימו מצוות בגדלותם, בקובץ המעין נו,ג עמ' 41-33). התייחסות זו נשלחה אישית לרב רבינוביץ' וגם למשרדי 'גיור כהלכה', אך לדאבוני, עד היום טרם קיבלתי מענה.

מלבד זה, יש להצביע על כמה ליקויים שקיימים בחוברת של 'גיור כהלכה': במאמר של הרב חיים אמסלם, מדייני 'גיור כהלכה' (עמ' 13 בחוברת) נכתב: 'נקודה נוספת שיש להבהיר ולהרחיב, והיא מרכזית וחשובה מאוד ועקרונית בנושא, והיא: גרות משנעשתה, אין שום יכולת שבעולם לבטלה למפרע'. הרב אמסלם אכן מבהיר ומרחיב במלל רב את כוונתו במשפט זה, שלפיו גיורים באשר הם, הם בלתי הפיכים, אף אם לא הופעל שיקול דעת נכון בשאלת הסיכויים שהמתגייר ישמור מצוות. אך למרות האריכות, הוא לא מביא מקורות לקביעתו.

מכיוון שאין כאן המקום להאריך, אסתפק במספר ציטוטים מדגמיים מגדולי ישראל שכתבו דברים חד-משמעיים בעניין זה: רבי יחיאל יעקב ויינברג (שו"ת שרידי אש א, סי' מו): "ובימינו, זה שנשא נכרית והיא לא נתגיירה כד"ת, בוודאי אינו שומר דיני כשרות ושבת והתינוק שמתגייר אוכל אחר כך נבילות וטריפות ואם כן אין הגרות זכות לו, ואין בגרות כלום". הראי"ה קוק (שו"ת דעת כהן סי' קמז): "בנידון דידן שבודאי בגדלותו גם כן לא ישים לב לקיום המצוות, כיון שעיקר גידולו וחינוכו הוא בענין פריקת עול של קיום המצוות, הרי יחסר כח הקבלה של המצוות לגמרי, ואין כאן גירות", וכן (שם): "וכשיתגדל עוד לא יקבל עליו המצוות לפי האומד, אם כן לא הוי גירות כלל". רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (שו"ת דברי יואל א, יו"ד סי' פט) כתב: "באופן כזה אסור לקבל הילד לגירות ואינו מועיל". רבי מנשה 'הקטן' קליין (שו"ת משנה הלכות טז, סי' קכט): "העושה גירות כזו שאין מקבלין עליהן קבלה על הכל, אם כן אין כאן קבלה וליכא גירות".

הרב חיים אמסלם (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

אגב, שיטתו של הרב אמסלם הרחיקה ממנו לא רק את הגר"ע יוסף (שכתב עליו במכתב בט"ו כסליו תשע"א: 'עברה גוררת עברה. התחיל בסילוף ההלכה בעניני גיור… וגילה פנים בתורה שלא כהלכה') אלא גם את רבו מישיבת כסא רחמים, הגר"מ מאזוז (שכתב בשולי המכתב הנ"ל: 'כבר גילינו דעתנו שאין לנו חלק ונחלה אתו'), ואת הרבנים זלמן נחמיה גולדברג (מכתב מכ"ו כסליו תש"ע) ושלמה דייכובסקי (מכתב מכ' טבת תש"ע) שביקשו ממנו להסיר את הסכמותיהם מספרו 'זרע ישראל', כשנוכחו בתוכנו. הרב דייכובסקי אף הביע במכתבו את פליאתו על פרסום הסכמתו בניגוד לבקשתו. אף הרב דב ליאור (מכתב מי"א ניסן תשע"א) הבהיר שהסכמתו לספרו של הרב אמסלם אינה אלא שבח לאיסוף המקורות, אך הוא מתנגד למסקנותיו וסבור שקבלת המצוות מעכבת בדיעבד, כשיטת הראי"ה קוק ושאר הגדולים הנ"ל. כל המכתבים הללו נמצאים תחת ידי.

נחזור לחוברת. בעמוד האחורי של החוברת הוסבר: 'בתי הדין 'גיור כהלכה' הוקמו כדי להשיב את האובדים בדור קיבוץ גלויות'. משפט זה, שכנראה עומד ביסוד חשיבתו של בית הדין, מטשטש בין 'אובדים' ובין גויים. הפסוק 'ובאו האובדים בארץ אשור' (ישעיה כז, יג) לא מתייחס לגויים, אלא ליהודים שאובדים בגלות מבחינה גשמית ורוחנית, כמבואר בכל הפרשנים. הטבעת חותם 'אובדים' על גויים שאבותיהם היו יהודים, אינה מובנת לי. במקום אחר (הקלה בתנאי הגיור של נכרי שאביו יהודי, תחומין לז עמ' 340-335) דחיתי את המקורות שעליהם מסתמך בעניין זה הרב אמסלם. ושם פורסמה גם תגובה של הרב אמסלם, ובה לא השיב על אף אחת מטענותיי, ורק חזר על הצורך לנהוג ב'ימין מקרבת' ובסברה ישרה ולמנוע התבוללות.

הרב הראל דביר

בסמליל בית הדין מופיע הכיתוב 'בית דין ציוני דתי', לאמור: בית הדין מתייחד בכך שהוא ציוני דתי. המסר הסמוי העולה מכך הוא שרבנים ציונים דתיים המתנגדים למדיניות 'גיור כהלכה' אינם 'בית דין ציוני דתי', או לפחות אינם נוהגים כפי שאמור לנהוג בית דין ציוני דתי. האם הראי"ה קוק הנ"ל לא היה מספיק ציוני דתי?

לצערי, אני מרגיש ש'גיור כהלכה' משתמש בדרכי פרסום המקובלות בתחומי שיווק אחרים, ופחות מתאימות לבית דין. הלוואי שהטוקבקים ילמדו שרק אני מרגיש כך.

ולסיום, בית הדין מציג את עצמו כ'בית הדין הגדול בישראל לגיור קטנים'. דומני שהגיע הזמן שדייני 'גיור כהלכה' יסבירו בשקיפות, בפירוט ובבהירות – כיצד הם מגיירים גדולים וקטנים, מהן הסיבות לכך שכל שאר בתי הדין בישראל (הן של הרבנות הראשית לישראל, הן בתי הדין הפרטיים החרדיים) אינם נוהגים כך, ומה ההבדל לשיטתם בין דרישות המינימום לגיור קטנים לפי ההלכה ובין מה שנעשה ב'בית דין' רפורמי או חילוני. דומני שהסבר כזה לא ניתן עד היום.

=======

הרב הראל דביר מלמד בישיבת 'תורת החיים'.