למה לא יכול להיות אצלנו שלום כמו באמריקה?

אז זהו. שאצלנו מצפים לשלום אוטופי, לא השלום של פרשת השבוע. אלא השלום של ימות המשיח – "לא ישא גוי אל גוי חרב…" בשל אי אלו "שריטות", אנו מוכנים לעשות הכל כדי לשכנע את אויבינו להואיל בטובם ולתת לנו 'שלום' שכזה.

אילו היו האמריקנים מתחננים לשלום אחרי שהביסו את האינדיאנים, גם להם היתה היום נכבה אינדיאנית…

שלום ריאלי

השלום הריאלי עליו מדברת הפרשה הוא שלום של הרתעה. אם בחוקותי תלכו לכם יהיה שלום מפני שחמישה מכם ירדפו מאה. אבל כשאנחנו שמים את ארצנו על שולחן המנתחים, אין שום סיבה שנקבל שלום. כדי שבאמת יהיה שלום צריך להעביר את סימן השאלה על עצם הקיום אל הארצות השכנות.

לצאת במסע כיבושים?

לא. אבל לא להירתע מלהזכיר לעולם שארצנו המובטחת משתרעת מן הנהר ועד היאור, ושכן, יש לנו סנטימנטים אליה. אל כולה. כדאי מאוד לחיות איתנו בשלום משום שמלחמה תהווה עבורנו הזדמנות.

שכחנו את ה"אנחנו"

אבל זה בדיוק ההיפך מכל הטיעונים הצודקים שהיו לנו עד היום?!

נו? והטיעונים הללו עזרו למישהו? האם הם קרבו את השלום או שמא להיפך?

את הטיעונים המאוד צודקים שלנו סיכמה תנועת 'אם תרצו' בחוברת המצוינת שלה בנקודות הבאות:

הם התחילו.

הם נטשו.

הם הגיעו לארץ תקופה קצרה קודם שגורשו.

הם גרשו את יהודי ערב.

הם חברו לנאצים.

אפשר לתמצת את כל הטיעונים הצודקים הללו במילה אחת: "הם".

את ה"אנחנו" – שכחנו מזמן.

ארץ ישראל אינה שלנו בגלל שהם התחילו. היא שלנו בגלל שאנחנו קיבלנו אותה מבורא עולם. אין לנו זכות עליה, יש לנו חובה – ייעוד שעלינו להגשים בה, בכולה.

שואלים אותי: אתם באמת מאמינים שבסופו של דבר תשב ישראל על גבולות ההבטחה?

עד כמה שהדבר נראה מוזר, העניין הזה נראה היום קרוב יותר מבעבר.

אין ולא צריכות להיות לישראל יוזמות התקפיות בשטחים שעדיין לא נפלו לידיה. אולם גם ברמת הגולן ובסיני לא היו לישראל הקטנה אספירציות כאלה והקב"ה חשב אחרת.

מהפכות ללא אלטרנטיבה

כל העולם עומד נדהם אל מול המתרחש במדינות ערב הסובבות אותנו. בזו אחר זו מתחוללות בהן מהפכות כשהמכנה המשותף המאוד מוזר שבכולן, הוא, שאין שם אלטרנטיבה של ממש למשטר הקיים. אין שם איזה חומייני שמחכה בפריס לבוא ולקבל לידיו את השלטון.

22 ה'כאילו' מדינות, שהקים המערב ברחבי המרחב הערבי – מדינות שמעולם לא תפקדו באמת – פשוט מתפוררות לנגד עיננו. כולם מחכים לראות מה יהיו ההתפתחויות, ורק אפשרות אחת, איש אינו צופה.

האפשרות שאת המשטר שנפל, לא יחליף שום משטר לאומי אחר – ומגדלי הקלפים שאיכשהו תפקדו בשבעים השנים שחלפו מאז יצאו מהן הבריטים והצרפתים, פשוט יקרסו אל ענן האבק השבטי הישן – האפשרות הזו כלל לא עולה על הדעת.

אל וואקום שכזה יישאבו מיד כוחות אחרים. תורכיים שכבר היו פה פעם, אולי איראנים?

מאוד יכול להיות שיהיה מי שינסה ללכד את העולם הערבי סביב מנהיגות חיצונית חדשה – וכידוע, יש רק דבר אחד שמלכד את העולם הערבי – המלחמה בישראל.

אל מול סכנה כזו – ייתכן וישראל תיאלץ לנקוט בפעולות מנע – כמו שהיה בסיני ובגולן, אלא שהפעם יהיו אלה אזורים אחרים של הארץ המובטחת…

מדוע בעצם אנו עוסקים בסימולציות שכאלה?

הרי כבר אמרנו – בשביל השלום.

==

משה פייגלין הוא יו"ר חזית יהודית בליכוד. המאמר נלקח מתוך העדכון השבועי של התנועה.