הצעת חוק: חברה שמחרימה את ישראל – תפורק

החרם על מוצרים ישראליים בכלל ועל מוצרים מיהודה ושומרון בפרט, מביא לצעדי נגד.

בעקבות דיונים בועדות הכנסת בדבר חרמות של חברות המשתתפות בניית העיר הערבית "רואבי" שבחבל בנימין, הסתבר כי רק איום כלכלי על חברות הנכנעות לחרמות ירתיע את אותן חברות ללכת בדרך קלוקלת זו.

הדוגמה הטובה ביותר לאפקטיביות של החרם הנגדי, היא חברת "איטונג" שהתקפלה מהר מאוד אחרי קמפיין מוצלח של תנועת "ישראל שלי" שקרא להחרים את מוצריה.

מי שהרים את הכפפה ויזם הצעת חוק הוא חבר הכנסת יעקב כץ (כצל'ה) לפיה חברה חברה שנכנעה לחרם על אזרחי מדינת ישראל באשר הם – תפורק בהחלטת בית משפט.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "מדינת ישראל נותנת אישור להקמת חברות מתוך ראיית הצרכים הציבוריים של המדינה ובעיקר, של אזרחיה. הזכות להקמת חברה נובעת מהצורך של מדינה להתפתח בצורה יעילה."

"כאשר חברה פועלת בניגוד לבסיס עליו היא קיימת, רשאי בית המשפט להורות על פרוקה מצד פגיעה באמות מידה מקובלות וכלשון החוק "בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק".

"התחייבות חברה שלא לקנות, לספק מוצרים או שירותים או לא לפעול בארץ או בחלקים ממנה מהווים פגיעה באזרחי המדינה ולא ראוי שהמדינה תאשר לחברה כזו להמשיך לפעול. מוצע בזה שעילה לפירוק חברה תהיה אם החברה התחייבה בחוזה כי לא תרכוש, תספק מוצרים, שירותים ולא תפעל בארץ או בחלקים מסוימים של הארץ."

מלבד הצדק שיש במניעת זכויות מחברה שלא מכבדת את זכויות כל אזרחי המדינה, יש בהצעה זו כדי להרתיע חברות וגורמים מחוץ למדינת ישראל מלהטיל חרם כנגד אזרחי המדינה".

להצעת החוק הצטרפו חברי הכנסת אברהם מיכאלי, אמנון כהן, דוד אזולאי, נסים זאב (ש"ס), ציון פיניאן, מירי רגב (ליכוד), אריה אלדד (האיחוד הלאומי), מנחם אליעזר  מוזס (יהדות התורה).