בשבעה באוקטובר נפל אלרועי בן שטרית, בלונאי שנלחם עם חבריו עד הרגע האחרון במוצב נחל עוז. במוצאי שבת האחרונה עמד אביו, רפי בן שטרית, בכיכר הבימה ודרש, בקול רועד אך נחוש, הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
סביבו התאספו אזרחים מכל חלקי הציבור הישראלי, אך הציבור שממנו צמח אלרועי עצמו, כמעט ולא נראה. הכיפות הסרוגות וכיסויי הראש היו בודדים כל כך, שניתן היה לספור אותם על שתי ידיים – כולל את שלי.

השבת תחגוג תנועת בני עקיבא את "שבת הארגון", שיאה של עבודה חינוכית שנתית שאמורה לעסוק בנושאי השעה. אלא שבשנים האחרונות, התנועה שחרתה על דגלה את ערכי תורה ועבודה, שהובילה את מפעל ההתיישבות, נמנעת בעקביות מלנקוט עמדה פומבית בנושאים גורליים המפלגים את החברה הישראלית כמו, חובת הגיוס לצה"ל, המאבק להחזרת החטופים, ומחדלי השבעה באוקטובר.

הנהגת התנועה מעדיפה להסתתר מאחורי נושאים קונצנזואליים שעיקרם "אחדות ישראל"  ו-"ביחד ננצח", והשנה תחת הכותרת "וְדוֹר יָקוּם וָחָי". היא בוחרת שלא להתמודד עם שום מתח אמיתי בחברה הישראלית – ובכך מאבדת את הרלוונטיות החינוכית שלה.

תנועת בני עקיבא, שנולדה בראשית המאה שעברה כתנועת נוער חלוצית ומהפכנית, ברוח ערכי הפועל המזרחי – היוותה קריאת תגר על האורתודוקסיה השמרנית-פסיבית, והציבה מודל של יהודי הנטוע בחיי המעשה לצד חיים של תורה וקיום מצוות – "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה" עבורנו, לא הייתה סיסמה בלבד. ולימוד התורה לא נתפס כתחליף לאחריות לאומית, להתיישבות, ולהגנה על הארץ – אלא כמקור מחייב לערכים הללו. התנועה העמידה לוחמים, מפקדים ואישי ציבור לצד תלמידי חכמים שראו את עצמם חלק מעולם המעשה והמפעל הציוני.

דא עקא שהחלוציות ורוח הנעורים הזו הלכה ונשחקה כאשר התנגשה בעוצמה עם המציאות הפוליטית הנוכחית, כשממשלה מבקשת לעגן בחוק פטור גורף לחרדים משירות צבאי בשם "תורתם – אומנותם". מדובר במדיניות שאינה רק אנטיתזה לערכי התנועה; אלא שלילה בפועל את תורתם של חניכי בני עקיבא עצמם. שכן אם לימוד תורה "אמיתי" משמעו – פטור משרות צבאי, מה מעמדו של תלמיד ישיבת הסדר, או של בוגר ישיבה תיכונית, ומכינה שהתגייס לצה"ל? האם תורתו נחשבת פחות? גם בסוגיה זו – לא נשמעת קולה הרם והברור של התנועה.

הציבור שהעמיד את שיעור הלוחמים הגבוה ביותר ביחס לגודלו, שממשיך בהגשמה באמצעות גרעיני הנח"ל, מכינות, והתיישבות, מוצא את עצמו היום מול תנועה שמעדיפה לא להתנגש בממשלה. הימנעות כביכול "לא פוליטית", שבפועל היא העמדה הפוליטית ביותר – עמידה לצד מדיניות הממשלה, גם כשהיא חותרת תחת ערכי היסוד של תנועת "תורה ועבודה".

מאבק על החיים של החניכים עצמם

אלרועי בן שטרית, בוגר בני עקיבא וישיבה תיכונית של התנועה, מימש עד תום את הערכים שעליהם התחנך: תורה שמחייבת שירות צבאי, אחריות ציבורית ומסירות נפש עד קצה. אביו, המבקש "וְחָקַרְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב", – הקמת ועדת חקירה ממלכתית ללא משוא פנים, אינו פונה לשמאל או לימין – אלא דווקא לעתיד של הדור שאמור "לקום ולחיות". אלפי חניכים, קומונרים, מדריכים – כולם היו צריכים להיות שם לצידו בכיכר, מבקשים אמת למען הדורות הבאים, ובכך לממש את צו הדורות שאותו בחרה התנועה להדגיש בחודש הארגון הנוכחי – כתיבת פרק חדש בהיסטוריה הישראלית.

זה לא מאבק "שמאלני". זה לא מאבק "פוליטי". זה מאבק על החיים של החניכים עצמם בשנים הבאות – כיצד נדאג שהבנים והבנות שלנו לא יישלחו שוב למציאות של הפקרה.

המאבק על ועדת חקירה ממלכתית – כהבטחת חייהם של הדורות הבאים, לצד הקריאה לגיוס שוויוני הוא המימוש החינוכי של הצו "דור יקום וחי", וחבל שהנהגת התנועה בחרה להשאיר את חניכיה במרחב המוגן של הסניפים, להדביק עוד שלט על "אחדות", ולהימנע מלפגוש את המציאות.

היעדרותה של בני עקיבא מהמאבקים הציבוריים של הרגע הזה אינה "נייטרליות". זו בחירה המשרתת את הממשלה הנוכחית ואת הישרדות מפלגת הציונות הדתית, ולא את ערכי בני עקיבא והציבור הציוני דתי. בחירה שנוגדת את רוחה של התנועה ואת עתידה. אם בני עקיבא מבקשת עדיין לחנך דור שיקום וחי – עליה להתחיל להשמיע קול.

בברכת חברים לתורה ולעבודה – צאו החוצה –  רדו לכיכר.

==

עו"ד בתיה כהנא דרור היא בוגרת תנועת בני עקיבא, מועמדת מספר שמונה במפלגת ישראל ביתנו לכנסת ה-25, עמיתת מחקר במכון הרטמן וממובילות תנועת "אמא ערה"