נכון שאת שמחת ימי הפורים לא ניתן שייקחו לנו, אבל בואו נודה על האמת שמחת פורים תשפ"ד חסרה.

חסרה לפחות 134 מאחינו ואחיותינו היושבים בשבי החמאס, ליבנו איתם, מחשבותינו עם הפצועים והנופלים. העיניים שורפות מהדמעות שאינן מפסיקות לנבוע, הנשמה דואבת, הכאב בלתי נתפס, ומאורעות שמחת תורה תשפ"ד לא נתפסים, אינם ניתנים לעיכול. תמונות הזוועות לא מרפים והשכל אינו יכול להכילם.

הכל השתנה בחברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר, חיינו מתנהלים בצל אירועי האימה. השאלות הן קשות, איך זה קרה לנו? היכן היינו? האם אפשר לצפות אירועים כאלו? האם אפשר היה אחרת? מה היה חטאם של אותם אילו שפקחו את עיניהם למראות מחבלים ששלפו אותם ממיטתם והובלו אל הלא נודע? והתשובות שאנו נותנים לעצמנו לא רק שמניחות את דעתנו אלא גוררות שאלות נוקבות חזקות משמעותיות יותר.

ממה נובעים הפחדים שלנו?

פגיעותו של האדם באה לידי ביטוי בספר קהלת, שם מתוארת המציאות ככזו שמקפלת בתוכה פוטנציאל לפגוע באדם בפסוק: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכציפורים האחוזות בפח [=מלכודת], כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום". עת רעה אינה מצריכה זמנים מיוחדים, והיא באה 'פתאום', במנותק לחלוטין מהרגע הקודם שיכול והיה הפוך לחלוטין מהצרה. לעתות המשבר בחייו של האדם לא קודמת התראה המבקשת להודיע על בואה של הצרה. המעבר החד ממציאות של טוב לרע, קיימת גם במצבים הפוכים כאשר המציאות של הרע הופכת באיבחת רגע למציאות טובה, כפי שמתאר דוד המלך בספר תהילים: "בערב ילין בכי ולבוקר רינה". האדם חותם את יומו ביגון ובצער ומתעורר למציאות של 'רינה'.

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, הוגה דעות וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארה"ב של המאה ה-20, מתאר את המצב האנושי של שהאדם 'כיצור מבוהל', בהלה במובן הקיומי שלה, בהלתו נובעת מהיכולת שהאדם ניחן בה ואשר מסוגלת בכל רגע נתון להיות קשורה בשלוש מציאויות שונות. מציאות ראשונה היא העבר, כאשר זיכרונות העבר מלווה את האדם ואינה מניחה לו. המציאות השנייה היא מציאות הווה אותה מציאות שאדם חווה וקולט באמצעות חושיו והפרשנות שהוא מעניק למציאות הנקלטת, והמציאות השלישית היא העתיד, הציפייה לעתיד הלא נודע יכול ויעורר את פחדיו וחששותיו של האדם באשר להמשך קיומו.

ההצלה בעקבות צניעותו של מרדכי

כאשר מתבוננים במגילת אסתר הנקראת בפורים, לאחר מאורעות ה-7.10 אי אפשר שלא לשים לב לעובדה שמגילת אסתר מבקשת ללמד אותנו את פגיעות האדם, כיצד בודדים או אפילו קבוצה משנה את מצבה מקצה לקצה ברגע. אם נתבונן היטב במגילה נראה כיצד ושתי מאבדת את מלכותה, אסתר היתומה הופכת למלכה, מעמדו של המן גדל ברגע אך גם יורד ברגע ומתפקיד של משנה למלך שמקבל וזוכה לטבעת המלך הוא מוצא עצמו מוביל את האיש השנוא עליו ביותר – מרדכי, על סוס של המלך כשהוא לבוש בגדי המלך ומכריז 'כך יעשה לאיש אש המלך חפץ ביקרו', המן שמגיע מתוך חשיבות עצמית גבוהה למשתה הפרטי שעורכת המלכה אסתר למלך אחשוורוש ולהמן מוצא עצמו נופל על מיטת המלכה אסתר מתחנן על חייו, והוא מוצא להורג ברחובה של עיר – והוא נתלה על העץ.

מרדכי הטיפוס האנונימי הופך להיות משנה למלך, חרבונא זכור לטוב בזכות מידע שמוסר על העץ שהכין המן. אבל הפגיעות לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה הקיבוצית, והעם היהודי שמוזמן לחגיגות המלך אחשוורוש, מקבל את הבשורה על תכנית ההשמדה של כל היהודים המצויים בממלכתו של המלך אחשוורוש, ומהחשש הקיומי הבלתי נתפס לעם היהודי אנו קוראים על המהפך "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

אם מנסים לתת פשר למהפך הבלתי מוסבר שמתרחש במגילה, דומה שזו מושגת באמצעו צניעותו של מרדכי היהודי. מרדכי היהודי כמי שמתואר על ידי חז"ל כאחד ממנהיגיו של היהודים בשושן הבירה, שומר על ענווה וצניעות, מה היה קורה אילו היה מרדכי מתרברב ומגלה את הקשר שלו למלכה, מה היה קורה אילו לא היה מצווה מרדכי על אסתר שלא לחשוף את מוצאה ולאומיותה. יכול המן היה מתכנן את האירוע בצורה אחרת, דואג שהמלך אחשוורוש יסלק את אסתר כפי שהוא סילק את ושתי, ולאחר שזה היה קורה היה דואג להשמדת העם היהודי.

שתי תכונות מבקשת מגילת אסתר לחזק. הראשונה היא פגיעותו של האדם והקלות הקרה של הגורל לפגוע באדם להרימו מהמקום הנמוך ביותר, ולהשפילו מהמקום הרם ביותר, והתכונה השנייה היא מידת הענווה שיש לאמץ, העיקרון שצריך להרים על נס הוא התפיסה המובעת בספר משלי "אשרי אדם מפחד תמיד". ההכרה בתכונות אלו יכולה להוביל בסופו של דבר לנס, ולתקומת האדם הפרטי ועם ישראל בהתמודדותו עם האנטישמיות והרצון הבלי מוסבר של אומות העולם להשמיד את העם היהודי.

==

עו"ד אלישי בן יצחק הוא מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין.