"..ושם יחיעם עוד שר לו ומריע/ טוביה מגדל עדיין אירוסים שחורים ונדירים".

כתבה נעמי שמר בשיר "בכל שנה בסתיו גיורא" לזכרו של גיורא שהם שנפל במלחמת יום כיפור. בשיר המרגש והמצמרר מוסיפה נעמי שני חללים נוספים. טוביה קושניר – בוטנאי מחונן – מחללי הל"ה, וחלל נוסף שנפל בליל הגשרים אור לי"ח בסיוון תש"ו – יחיעם וייץ.

לאחר שהוברר גם למוסדות ההנהגה בישוב שהממשל החדש באנגליה, לא מתכוון לשנות את מדיניות הספר הלבן, ולפתוח את שערי הארץ לשורדי השואה. ואף הגבירו את רדיפת אוניות המעפילים. החליטו ראשי הארגונים לצאת למאבק משותף לפתיחת שערי הארץ ובשלטון המנדט והקימו את תנועת המרי העברי.

תנועת המרי מבצעת את ליל הגשרים

בלילה שבין י"ז לי"ח בסיוון (16-17.6.46) יצאה תנועת המרי לגדולה שבפעולותיה, פיצוץ 11 גשרים לאורך כל הארץ, מהצפון לדרום. "ליל הגשרים" נקרא אותו לילה ובשמו המבצעי, "מבצע מרכולת". תשעה מתוך 11 הגשרים נהרסו עד היסוד.

בשלושה גשרים התרחשו תקלות חמורות. בגשר אלנבי וגשרי עזה. אך התקלה החמורה מכולן, התרחשה בגשר א-זיב מעל נחל כזיב.

כוח בפיקודו של נחמיה שיין יצא לפוצץ את הגשרים, "הרכבת" ו-"הכביש" שהובילו ללבנון. הלילה היה בהיר וכשהתקרבו לגשר "הרכבת" התגלו הלוחמים על ידי הנוטרים הערבים שפתחו באש.

13 לוחמים נהרגו בפעולה

לפקודתו של נחמיה הסתערה היחידה ותפסה עמדות בסמוך לגשר "הרכבת". בהסתערות נהרג יחיעם וייץ, אחת הדמויות הבולטות בפלמ"ח באותם הימים. 13 לוחמים התמקמו מתחת לגשר.

כדור נותב שנורה מכיוון השומרים פגע בחומר הנפץ שעל גב הלוחמים שמתחת לגשר ואירעה התפוצצות אדירה. 13 לוחמים ובהם מפקד הפעולה נהרגו במקום ואחדים נפצעו. גשר "הרכבת" נהרס בפיצוץ.

למעט גופתו של יחיעם, שאר גופות החללים לא זוהו. והן נקברו בתחילה בקבר אחים בחיפה וכעבור 22 שנים הועברו לקבורה סמוך למקום נפילתם.

יחיעם וייץ (מוזיאון הפלמ"ח)

המונים הגיעו להלוויתו

יחיעם נולד ביבניאל, ליוסף ורוחמה וייץ ולאחר מכן עברה משפחתו לירושלים. יוסף היה מראשי קק"ל. וסביו מצד אימו, היה ממקימי רחובות. למחרת הפעולה נערכה הלווייתו של יחיעם. מחיפה ועד להר הזיתים שבירושלים. כותרות העיתונים סיפרו כי המונים וראשי היישוב השתתפו בהלווייתו.

על שמו של יחיעם הוקם קיבוץ יחיעם בצפון. אחיינים רבים של יחיעם נושאים את שמו. ודמותו הייתה להשראה במספר ספרים ושירים שיצאו לאחר המלחמה.

קיבוץ גשר הזיו הוקם לזכר ארבעה עשר החללים. ואחת מאוניות המעפילים נקראה לזכרם.

אומנם קולם נדם, אך יחי העם שממשיך לזכור ולהריע לכבודם ולזכרם.