השאלות
שלום הרב,
אני זמן רב מנסה לברר נושאים מסוימים לפי שיטת הרב קוק, אך לא כ "כ הצלחתי למצא מקורות לכך.
1. השגחה פרטית- ידועה המחלוקת האם ישנה השגחה פרטית על כל מעשה ומעשה של האדם. כאשר נוקטים בדעה זו, ממילא מצטמצמת בצורה מסוימת הבחירה החופשית של האדם. מהי דעת הרב קוק בנידון? האם ישנן מקורות ברורים לכך? [ מצד אחד הרבה אחרונים ומקובלים אומרים שישנה השגחה פרטית, אך זה מאוד מפריע לי מה שנגזר מכך למעשה- שלא תמיד יש לאדם את הבחירה החופשית המלאה, וממילא גם המצוות או העברות שאנחנו עושים אינן באחריותנו המלאה].
2. במאמר `דעת אלוקים` הרב חוזר פעמים רבות על העיקרון שכל `אובייקט` הוא אינסופי- דהיינו גם לספר או לשולחן ישנו מימד רוחני אינסופי שאף פעם לא נוכל לגעת בו ותמיד יש `מה לגלות`.
א. מהי ההוכחה לכך שמאחורי כל אובייקט עומד עצם אינסופי?
ב. ממילא, מה כבר המימד ה`אינסופי` שקיים בשולחן? לכאורה הייתי אומר שנחקור אותו במשך זמן מסוים ונגיע להבנה מקסימלית עליו וזהו.
3. שמעתי שיעורים בכוזרי עפ "י הרב קוק שמסיבירים שהאמונה הישראלית איננה נשענת על המסורת אלא על הפלא של `עם ישראל`. מתוך כך גם אמיתות התורה אינה תלויה `במעמד הר סיני` (עד שזה אפילו לא משנה לנו אם זה קרה או לא) אלא זו בעצם דרך החיים של `העם המיוחד` לאורך הדורות.
א. עפ "י גישה זו, מי אמר שבמהלך החיים לא נמצא דרך חיים `יותר טובה` וממילא `התורה` תשתנה?!
ב. רוב הזמן העם היה בגלות והאנשים הגדולים שיצאו מתוכו היו בכלל חילונים שאינם הולכים עפ "י התורה והמצוות- א "כ כיצד ניתן להוכיח שהתורה היא דרך החיים הנכונה ביותר? (במסגרת של קיום, כשרון והשפעה. כפי שהרב קלנר מסביר).
4. כיצד ניתן להוכיח שבמהלך הדורות לא נפלו שגיאות או שכחות בתורה? למשל, שכחו אחת מההלכות שנתן ה` למשה בסיני, וממילא אי אפשר להוציא אותה מן הכתוב בתורה.
מחילה אם השאלות ארוכות, אני פשוט מנסה לברר את הדברים לעומק על מנת ליצור בסיס אמונה יציב ומעוגן שכלית ולא סתם אמונה רגשית.
תודה רבה.
התשובות:
השואל שאל מספר שאלות. כולי תקוה שתשובותי בארבעת הסעיפים להלן, יענו על כל עיקר שאלותיו, אף כי תשובותי הן חלקיות ונדרשות עוד הרחבות, היות ומדובר בנושאים כבדי משקל:
ההשגחה הפרטית והבחירה החופשית
- כאשר מדברים על השגחה פרטית על אדם מסוים, אנחנו מתכוונים לכך שה' מתעניין לבחירה של אותו אדם, ונותן לו שכר או עונש על מעשיו, אך לא מגביל אותו בבחירתו.
לעומת זאת, אין ה' משגיח השגחה פרטית על בעלי החיים. למשל, נמר יכול לטרוף כבש, ואין ה' מתערב באירוע זה. אבל יש השגחה כללית על המין שלא יכחד. לא יווצר לעולם מצב שבו למשל יכחד המין של הכבשים (על פי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג, פרק י"ז בענין ההשגחה).
- הפילוסופים – ובראשם אריסטו – סוברים כי האלהים יכול לדעת רק את הכללים. הם ראו בידיעה האלהית מין שֵׂכֶל מדעי שמכיל את נוסחאות היקום. שֵׂכֶל זה אינו יכול לדעת מה קורה לפרטים. אכן לגבי המדע, גורל הפרטים הוא עניינה של הסטטיסטיקה במסגרת החוק. למשל, יש חוק של נשירת עלים בסתיו. אך איזה עלה ינשור ברגע מסויים, אין זה עניינו של המדע. הסטטיסטיקה תאמר לנו כי עד תאריך מסויים ינשרו 50% מן העלים, ועד תאריך אחר, ינשרו 90%, וכדומה.
המדע מתעסק רק עם הכללים, עם המבנים בטבע. החוק הוא עניין של הַמַּקְרוֹ ולא של המיקרוֹ. לא בכדי, נכשלו חוקי הפיזיקה במיקרוֹ. ולא בכדי התורה הקוונטית נזקקת לתורת ההסתברות, שהיא תורת המקריות, המנוגדת למושג הדטרמיניזם.
- הרמב"ם קובע כי הסתירה שבין הידיעה מראש של האלהים לבין הבחירה האנושית, נובעת מהתייחסות שגויה לידיעת האלהים, כאילו דומה היא לידיעת האדם. למעשה אין שום דמיון בין ידיעת האלהים לידיעת האדם. אין אנחנו מבינים את ידיעת האלהים, ולעולם לא נוכל להבין אותה. כל מה שאנחנו יכולים לומר הוא שאין סתירה בין ידיעת האלהים לבחירת האדם. אנחנו סבורים כי הקב"ה רואה את העתיד כעתיד, אך למעשה הוא רואה אותו כהווה. הסתירה בין ידיעת האלהים לבחירה האנושית נובעת מן התפישה שהאלהים מנחש את העתיד. אך למעשה האלהים אינו מנחש את העתיד, אלא הוא רואה אותו כהווה. הוא רואה את האדם בפעולתו בעתיד האנושי שאינו אלא הווה אלהי. הוא אינו גוזר עליו, הוא רק צופה בו. הראיה בהווה אינה כופה. רק ראיית העתיד כופה.
ראה גם מה שכתבתי בתשובה במדור זה על "השקפת חז"ל בענין האלהות והבחירה החופשית". התשובה פורסמה תחת הכותרת "שפינוזה" (ביקורת על שפינוזה בענין האלהות והבחירה החופשית).
המימד האינסופי של המציאות הסופית
1. השתקפות העולם העליון בעולמנו
המציאות של העולם הזה היא השתקפות של העולם העליון. משום כך יש בה גם מימד של אינסופיות.
הרב קוק ע"ה כותב בספרו אורות הקודש (כרך א, שער א, פרק סד):
"תמיד בעת שאנו באים לחיים מדעיים (חיים של עיסוק בידיעה, חקירה ודרישה), אסור לנו לזוז מהנקודה העליונה, שרק מהבלתי נתפס, אור מתפלש בהנתפס, במהלך האצילות, מאור אין סוף".
מדברי הרב קוק אנו לומדים שני דברים מרכזיים:
א. ירידת האור אל המלבושים
"מהבלתי נתפס אור מתפלש בהנתפס": המציאות הנתפסת ע"י האדם היא מציאות של מלבושים. הרב קוק מכנה את בני האדם "בעלי גבול במבטיהם הרוחניים", בהיותם מוגבלים בתפיסתם הרוחנית. האור זורם מן המציאות שמעבר לתפיסת האדם, אל המציאות שבתחום תפיסתו. זוהי ירידת האור אל המלבושים, בלשון הרב קוק "לבושי הציורים". וכאן נדרשת זהירות: "אסור לנו לזוז מהנקודה העליונה", כלומר אסור לאבד את הקשר שבין המלבוש לאור העליון.
ב. האצילות מורידה את האור מן האין-סוף
"האצילות" היא תהליך של הפרשת האור מן האין-סוף והורדתו אל עולם של מלבושים. אכן ה' אמר למשה : "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל…ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם…" (בהעלתך, במדבר יא, טז-יז).
אנחנו משיגים רק את המלבושים של האור העליון. המלבושים מאפשרים לקרב אותו אלינו. עלינו לזכור שהאור המגיע אלינו, שורשו באינסוף, בבורא יתברך. הוא יורד דרך עולם האצילות ויתר העולמות עד שהוא נקלט על ידינו.
אף שהאור העליון איננו בר השגה ("הבלתי נתפס" בלשון הרב קוק), נדרשים אנו לשאוף אליו כל חיינו ללא הרף.
- 2. האינסופיות במציאות הסופית
לאור האמור לעיל, גם בחקירה ממושכת של שולחן, לא נוכל מעולם להגיע להבנה מושלמת עליו, בניגוד למה שקבע השואל. גם לאותו שולחן יש מימד מסויים של אינסופיות. די בכך שננסה לאתר את התאים הבסיסיים שמהם מרכב העץ שממנו נבנה השולחן, ונגלה שמדובר באוסף של מליארדי אטומים שאין בכוחנו למנות אותם. זהו כבר בפני עצמו מימד של אינסופיות במושגים הקרובים אלינו.
תורת ישראל והמסורת
- 1. חשיבותו של מעמד הר סיני וכוחה של המסורת
ר' יהודה הלוי ע"ה מייחס חשיבות רבה למעמד הר סיני. תורת ישראל אינה יצירה של בן אדם שזיכך את מחשבתו ואת מידותיו עד שקיבל השראה אלהית, כמקובל בשאר הדתות. האלהים "נפגש" עם כל עם ישראל במעמד הר סיני. את עשרת הדיברות שהם שורשי כל המצוות, שמע עם ישראל לא מפי נביא יחיד, ולא מפי קבוצת בודדים, אלא כולם, אנשים נשים וטף, שמעו אותם מפי האלהים עצמו (ראה ספר הכוזרי לריה"ל, חלק א, פרק ז, וכן שם סעיף ה- נבואת הקהל בפירושו של הרב שלמה טולידאנו על הכוזרי).
בנוסף, בהתאם למובא בראש מסכת אבות, כל פרטי התורה שבכתב והתורה שבעל פה, משה קיבל מסיני ומסר אותם ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים ונביאים מסרום לאנשי כנסת הגדולה, וכן הלאה עד שנערכה המשנה ע"י רבי יהודה הנשיא ועד שנחתם התלמוד שבאמצעותו השתמרה כל המסורת ההלכתית של עם ישראל.
אין ספק כי המסורת של עם ישראל הינה היסוד האיתן שעליו עומד עם ישראל, ולא כדברי השואל שהיסוד הוא "הפלא של עם ישראל". ההיסטוריה הפלאית של עם ישראל יכולה לשמש כהוכחה לאמיתות כל דברי נביאי ישראל, וכהוכחה לכך שעם ישראל הוא העם הנבחר ע"י בורא עולם ולא אף אחד מהעמים האחרים המתיימרים להיות העם הנבחר. אך עדיין אין זה תחליף למסורת החזקה של עם ישראל שהינה היסוד החשוב שעליו הוא עומד.
- 2. עם ישראל ברובו שמר על התורה לאורך הגלות
לא יודע מנין לו לשואל ש"האנשים הגדולים שיצאו מתוכו (מתוך עם ישראל לאורך הגלות) היו בכלל חילונים שאינם הולכים עפ"י התורה והמצוות". אלו דברי כזב. רוב עם ישראל שמר על תורה ומצוות לאורך ההיסטוריה. אולי השואל מתכוון ליהודי גרמניה במאה התשע עשרה, אשר רבים מתוכם עזבו את הדת. אך לעומתם, בפולין רובם המשיכו לשמור בנאמנות רבה על מסורת עם ישראל, והצמיחו מתוכם תלמידי חכמים רבים. כמו כן, אצל הספרדים המהווים את רוב העם, המסורת נשמרה בנאמנות אצל רובם ככולם.
אני מעריך שהשואל מדבר על מדענים, פילוסופים וסופרים שצמחו מתוך עם ישראל, ושהיו חילונים. יש להבהיר: הם אינם מהווים "רוב גדולי העם", והם אינם בעינינו חלק מגדולי העם או מנהיגי העם, על אף תרומתם לאנושות.
גדולי עם ישראל הם החכמים והמנהיגים הגדולים שהנהיגו את עם ה' בדרך התורה, והם רבים מאוד.
אמינות המסורת בעם ישראל
ובכן, הנבואה גילתה את ההתחלות, והמסורת מסרה אותן לדורות הבאים בדייקנות. ואם תאמרו: איכה נדע מה היא המסורת הנכונה? הלא יש מסורת נוצרית ויש מסורת מוסלמית, ויש מסורת סינית, וכדומה! ובכן מסורת דייקנית חייבת לענות על ארבעת המאפיינים הבאים:
- המסורת חייבת להיות "מודעת". עם שמעביר מסורות עקב מודעותו לקיום הדורות העתידיים ועיצוב תדמיתם, מוסר את הדברים בנאמנות. כשאין מודעות לעתיד, המסורת אינה אלא "אגדות". לפני הופעת אברהם אבינו, תודעת המסורת עדיין לא היתה קיימת בעולם. יש אגדות בבליות על הבריאה, על המבול וכו'. אברהם אבינו חולל את הרעיון של קיום אדם שמתוח לעבר הדורות הבאים: "כי יְדַעְתִּיו למען אשר יְצַוֶּה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט" (וירא, בראשית יח, יט). הקב"ה הראה למשה רבינו "דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו" (ויק"ר, פרשה כ"ו). פירוש הדבר הוא שמשה רבינו היה מודע לכל הדורות שיבואו עד סוף ההיסטוריה.
- המסורת צריכה לשמר את הזיכרון של היחוסים. זיכרון זה הוא גורם מכריע בשמירה על טהרת המשפחה, במניעת תסבוכת ביחוסים. עניין זה לא היה חשוב אצל הגויים, ואינו חשוב אצל החילונים הקיצוניים בימינו. אך בכל ההיסטוריה של עם ישראל, עניין זה היה מאד חשוב. יש ראיה לכך מן הַמִּפְקָדִים בתורה שמטרתם היתה לקשור כל יהודי ליעקב אבינו, שכן בַּמִפְקָד של סדר במדבר כתוב: וַיִּתְיַלְדוּ על משפחותם לבית אבותם", שפירושו הוא שכל אחד איתר את שרשרת הדורות שבינו לבין יעקב אבינו. ויש עוד ראיה מן הַמִּפְקָדִים בתחילת בית שני שבספרי עזרא ונחמיה, ושמטרתם היתה לברר את היחוסים ולסלק את האלמנטים הזרים המפריעים.
- המסורת צריכה להתאפיין בהקפדה דתית על הדיוק בהעברת המידע מדור לדור. כך הוא ביהדות. יש לנו שלשלת קבלה במסכת פרקי אבות מאז משה רבינו. התלמוד מלא במימרות שאמוראים אמרו בשם קודמיהם, וקיימו בזה: "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, ע"א). כמה ספרי ראשונים מכילים הקדמות שמתארים את שלשלת הקבלה מאז משה רבינו, כגון הקדמת הרמב"ם לפירושו למשנה, הקדמת הסמ"ג, ועוד.
- המסורת צריכה לעבור מאב לבן ולא רק מרב לתלמידיו. אבא אינו משקר לבניו. היהדות היא משפחה ולא רק כת דתית. לכן אמרה התורה "ושננתם לבניך".
מכל האמור, על אמינות המסורת בעם ישראל, לצד שימורה של התורה שבכתב מאז מעמד הר סיני, ושימורה של התורה שבעל פה מאז חתימת המשנה והתלמוד וספרי ההלכה הגדולים של הרי"ף, הרמב"ם, הטור ורבנו יוסף קארו, אין חשש שתשכח חלילה תורה מישראל ואין חשש שיווצרו עיוותים חלילה במסירת התורה.
בשולי הדברים: מאחר והשואל מעוניין לברר לעצמו את הדברים שיעזרו לו ליצור כלשונו "בסיס אמונה יציב ומעוגן שכלית", אני ממליץ לו ללמוד בעיון את הספרים "דיבור ומחשבה" של הרב שלמה טולידאנו על: ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי, ספר העיקרים לר' יוסף אלבו, ספר מורה נבוכים להרמב"ם וכן ספר באר הגולה למהר"ל מפראג.
==
הרב אהרן טולידאנו הוא מרבני "דרך אמונה"
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים