פסח שני הוא חג שמעורר תמיהות, מה פתאום שלחג יהיה מועד ב'? אדם שלא תקע בשופר או פספס נטילת לולב לא מקבל הזדמנות שנייה לתקן את החוסר, אז למה פסח הוא יוצא דופן?

כדי לעמוד על אופיו של החג צריך לבחון כיצד מתארת אותו התורה, בפסוקים של ספר במדבר ט, א-יד.

מיד אחרי תיאור הקמת המשכן, בתחילת ספר במדבר, מובא ציוויו של הקב"ה לבני ישראל לעשות הפסח. ומדוע בעצם? מה היה רע בציווי שצוו במצרים?

אלא ששם הציווי הוא רק כאשר תגיעו לארץ ישראל, "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יי לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת" (שמות פרק יב, כה), אלא שקרה פנצ'ר בדרך. המסלול היה אמור להיות, מתן תורה וישר משם לארץ ישראל, את הפסח הבא היו אמורים בני ישראל לחוג בארץ ישראל. אלא שהם חטאו בעגל, ועד יום כיפור משה עולה להר סיני לבקש מחילה.

ברדתו מההר במוצאי יום כיפור מתחילים לבנות את המשכן, שנחנך בר"ח ניסן, עם קרבנות 12 הנשיאים, מה שמסביר את מקומה של הפרשה הזו בפרשת בהעלותך. אם כן, יש צורך לצוות על חג הפסח מחדש, כדי שעם ישראל ידע שיש לו מה לחגוג את הפסח גם במדבר.

למה נגרע?

אלא שאז באים קבוצה של אנשים עם טענה כלפי משה רבינו: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יי בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ט,ז-ח).

אנשים אלו טמאים למת, הם אינם רשאים לאכול מבשר קרבנות, ובכללם קרבן פסח. מבחינתם אי עשיית הפסח היא טרגדיה: למה נגרע מעם ישראל?! אנחנו מרגישים שמוציאים אותנו מעם ישראל!

אותם אנשים טענו, אנחנו אנשים דתיים, קיבלנו תורה במעמד הר סיני. אבל אנחנו לא מנועים מלהקריב את קרבן פסח, הסימן לשייכות לעם ישראל, על הקרבן נאמר "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּו" (שמות פרק יב,מג) הוא שייך רק לעם ישראל.

קרבן פסח היא מצות עשה, שבמשותף לברית המילה הן היחידות שהעובר עליהן (מי שלא מקיימן) חייב כרת, הוא מוציא את עצמו מתוך העם היהודי.

דתי בלי לאום = נוצרי

אותם אנשים באים וקובלים בפני משה ואהרון, להיות אנשים דתיים שאין להם לאומיות ישראלית, זו סכנה חמורה. להיות דתי בלי לאום זה בעצם להיות נוצרי. הנוצרים ביטלו את מושג הלאום, כל אחד יכול להיות עם ישראל, הכל לפי התנהגותו. עם ישראל הוא לא שייכות משפחתית אלא השתייכות התנהגותית. מהדעה הזו חששו אותם אנשים. אם אמרו, "אנו חייבים להשתייך ללאומיות הישראלית" ובשל כך הם פונים למשה, שיראה מה לעשות בסוגיה שלהם.

משה מעביר את טענתם לקב"ה, שמצווה על חג חדש. פסח מועד ב', חודש אחרי חג הפסח המקורי. חג לאותם אנשים שהיו מנועים מלחוג את הפסח במועדו ועדיין רוצים להשתייך ללאומיות הישראלית, להיות גם אנשים בעלי הדת היהודית וגם בעלי הזהות הישראלית.

ראוי לציון, כי חג זה נקבע דווקא בחודש אייר. בעוד גאולת ניסן מכת בכורות וקריעת ים סוף נעשו על ידי הקב"ה ללא שום פעולה מצד עם ישראל. הרי שבחדש אייר, זהו החודש בו על ידי מעשיהם של עם ישראל מתרחשים אירועים שמקדמים את הגאולה.

בנוסף לפסח שני, שנוסד בשל דרישתם של חלק מבני ישראל להשתייך ללאומיות הישראלית, זכינו שבשנים האחרונות הצטרפו עוד שני חגים של גאולה, יום העצמאות ויום ירושלים, שגם בהם פעל עם ישראל כדי שהגאולה תופיע.

זוהי אולי סגירת מעגל בין אותם אנשים בדור המדבר שלא רצו להיות מנותקים מעם ישראל לבין אנשי דורנו, שפעלו ופועלים כדי לבצר ולקדם את עם ישראל עד ליום בו יהיה ה' אחד ושמו אחד.