מזל שסוכן הביטוח של ההורים שלי התחתן, אחרת הייתי צריכה לצאת איתו.

היום בעולם הדייטינג נראה כאילו דרך ההיכרות הבלבדית היא האינטרנט.

כי מי מלבד שדכנים, שלוקחים כסף על שידוך, עוד טורח היום להציע בכלל הצעות לכל אותם מתרווקים ממושכות.

כמה קל לסמן אותנו בקטגוריית הבררנים ולשים אותנו רחוק מהעין מבלי לחשוב עלינו, נשכחים כמו כובע שלא נאסף ממחלקת אבדות.

הרי פעם "הדרך" להכיר בין בחור לבחורה הייתה הדודה, השכנה, או החברה מבית הכנסת.

זה כמובן, רק אם אין לה בן בעצמה, שאותו היא ששה להפיל על כל אם לבחורה, שהגיעה לפרקה וטרם נישאה.

מאחר ואני מתרווקת מאוחרת, אני פחות משתפת מבעבר את אמי בכל קורותיי בעולם הדייטים,

גם כי היא מנדנדת וגם כי היא מנדנדת.

בתקופה שבה הייתי עדיין סמוכה לשולחן ההורים, לא ממש ניתן היה להסתיר את עובדת קיומו של דייט פוטנציאלי.

מהסיבה הפשוטה, שאמי חדת העין הייתה שמה לב, מתי אני משקיעה אקסטרה מאמץ לפני היציאה מהבית והייתה שואלת "יש לך דייט הערב?". וגם כי היא הייתה מנסה לשדך לי בחורים שונים ומשונים שלא רציתי לצאת איתם. והתירוץ היחיד שמשחרר אותך מדייט כובל שארגנה לך אימא, הוא רק חילוץ שביב המידע שאת יוצאת כרגע עם מישהו אחר. ואז כמובן מתחילות היו החקירות והחפירות "עם מי את יוצאת? מה ההורים שלו עושים?", או בקיצור מי צריך את זה?

אימא שלי אומנם לא גדלה בבית חסידי, אבל הייתה חסידת המימרה: "נו באמת, יעלי! את צריכה לתת לו צ'אנס". ועוד היא הייתה ממשיכה במסע השידולין שלה בשם נתינת הצ'אנס ואומרת: "אז מה אם יש לו.." וכאן ניתן להשלים כל מגבלה או פסול או פגם שראיתי בבחור וגרם לי לא לרצות ולהמשיך לצאת איתם.

לפעמים אחרי דייט שאימא סידרה לי, הייתי בתחושה, שהנה אני צריכה להציג את טיעוני המשכנעים למה אני לא יכולה להמשיך ולצאת איתו. אימא הייתה שופטת קשוחה כלפי, אבל רכה כלפי הבחורים עמם דייטתי. על כל טענת נגד שהעליתי כנגד אותו בחור, אמי הייתה הסנגורית מספר אחת, והכול כדי שאתן עוד צ'אנס, שאולי משהו יקרה, שאולי אני אתחתן.

כך אם היה קורה שאחד מהבחורים נפל שדוד כתוצאה מדייט איתי, אמי הייתה מגבירה את מנטרת נתינת הצ'אנס ביתר שאת. ואומרת אולי בכל זאת תצאי אותו שוב?

גם אם חלפו מאז אותו דייט נשכח חודשים, לעיתים גם שנים.

להורי היה ארסנל של בחורים, שמדי פעם שמם היה עולה.

"למה שלא תצאי עם משה, הוא ממש השתגע אחריך! אולי בכל זאת תיתני סיכוי ליובל?"

ואני לא רציתי לתת צ'אנס, כי למה שאתן סיכוי נוסף למשהו שראיתי שאינו שייך בעליל?

הדרך היחידה להימחק מהרשימה של הורי, הייתה רק נישואין, של הבחור עם איזו ברת מזל או בחירת לבו.

לפעמים הייתי נשברת, ובשם כיבוד הורים, הסכמתי לתת צ'אנס נוסף לדייט שכשל.

בדיקה חוזרת במרחק הזמן. וכמה הייתי שמחה לשמוע כשאותה "הצעה" התארסה, או מתחתנת בספטמבר הקרוב, כי זה אומר שאני לא צריכה לצאת סתם לדייט מיותר, עם משהו שלא יבשיל למשהו מהותי מעבר לכוס קפה בשעה שמונה בערב.

וכך גם קרה בביקורה האחרון של אמי, אצל סוכן הביטוח. ושוב, לפני שנסעה אליו היא העלתה את רעיון השידוך בינינו. ואני סירבתי בתוקף, שלא תמיד עומד בתוקפו.

אחרי הביקור שלה גיליתי, שבשעה טובה, גם הוא התחתן. אז באמת שרציתי לאחל לך המון מזל טוב, ותודה.

עוד שם נמחק מהרשימה!