מיומנה של רווקה דתייה: אז מה עדיף, להפר או להתגרש?

פגשתי אותה בנסיעה בתחבורה הציבורית,

בחורה שההכרות שלי עמה אינה קרובה,

או לפחות לא על בסיס יומיומי.

הנסיעה המשותפת יוצרת בינינו קרבה לפחות לתחנות הבאות.

ושוב, אנחנו מצרות על בעיות הרווקות,

האמת, כשחושבים על זה,

אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שנפנינו לעסוק בסוגיה הזו.

עניין די מפתיע לכשעצמו, כי כמעט כל אימת שאני פוגשת בחברה רווקה,

נושא הרווקות צף לו ועולה, ככתם שמן גדול על פני מים נקיים.

אז דיברנו על כמה זה קשה למצוא זוגיות בבליל בחורינו המצוינים,

והיא סיפרה כמחרישת סוד, איך העזה לצאת חוצץ,

ולבטל את האירוסין לאותו אחד שהיה אמור להיות בחיר לבה.

וגם אז, כשהייתה אמורה להינשא, היא לא הייתה פרגית צעירה,

ועל אף כל הגבות שהורמו כנגדה, ואולי העיניים שהחלו להסתכל עליה עקום,

היא החליטה לסגור את הדלת על הקשר הזה, שעדיין לא נחתם.

ברגע שהתגלה פרצופו האמיתי, כך היא אמרה,

היא ידעה שהיא אינה מעוניינת לקשור את חייה בחייו.

הנשמות הטובות לחשו לה, שהיה עדיף לו היא הייתה נישאת לו,

שורדת את השנה הראשונה וחוזרת אל מעגל הפו"פ המלבב לאחר גט.

אני יודעת שיש אומרים שיש עניין גדול בהפרת אירוסין,

ושיכולה להיות קפידה גדולה מצד הצד שהפרו לו

את הבטחת ברית הנישואין, ולכן עדיף להינשא.

אבל האם זה נכון? האם כשנורות האזהרה כבר נדלקו באור אדום בוהק,

צריך כסומא להיכנס אל מיטה חולה?

ולהמשיך ולמשוך את העגלה המקרטעת הזו,

שלא תאריך ימים ושנים?

אני שמלווה חברה יקרה, שהתגרשה זה לא מכבר,

לא רואה את האידיאל בכניסה כבת יענה,

אל חיקה החם של מערכת הנישואין.

על אף קסמו של הטייטל שמתלווה אליה (נשואה!).

אם ברור לך שאלו הולכים להיות חיי נישואין כושלים,

אין שום טעם להשקיע זמן ומאמץ בחבילה הזאת,

ולצאת ממנה כעבור שנה, שנתיים או חודש, בשן ועין גדולים יותר.

אז הזמנתם אולם? וסגרתם על להקת חתונות.

אז צריך להתקשר לאורחים ולבטל – וזאת בושה גדולה.

ולא בטוח שבסלון כלות, ייאותו לקבל בחזרה את השמלה.

אז מה!!!!!!!!

להתחתן כשכל עצמותיך קוראות "טעות",

זה לא הדרך הנכונה, יותר קרוב לשטות.

מה שבטוח שבפן האישי נפשי,

הרבה יותר קשה לנתק קשר ארוך יותר,

קשר שהגיע לכדי נישואין,

ולא רק בגלל שמעורבים בכך הדיינים מהרבנות.

קשר של חיי נישואין שנרקם הוא עמוק יותר מקשר של אירוסין,

הזוג הספיק לחוות חוויות משותפות ומשמעותיות.

זה לא משהו שניתן להעלים במחי יד או מחשבה.

לפעמים הרכוש הפיזי (הדירה, והמכונית והחפצים שבבית)

הם אלה המקשרים בין בני הזוג.

לפעמים יש גם ילדים בעסקת החבילה שמתפרקת.

וזה לא שאני אומרת שצריך להישאר במערכת יחסים זוגית,

בכל מחיר.

כי ודאי שיש זמן ומקום לשלום בית,

אבל יש גם מקום להחליט שנגמר

ושהמקום שכדאי להיפגש בו הוא,

על מדרגות הרבנות, ולהחליט האם לפצוח שם בריקוד או לא.

כמה קשה לו לרווק לקשור את חייו בעבותות של אהבה והבטחה לנצח נצחים,

מה? אני אוותר עכשיו על כל החופש שלי? ואדבק רק באישה אחת לכל חיי?

ואולי קשה עוד יותר היא ההחלטה על פירוק הצרור

ההחלטה על הניתוק,

ההחלטה להפר.