עבדות בני ישראל והיציאה ממצרים אינה פשוטה. בפרשה הקודמת קראנו על פתיחת המאמצים לשחרור עם ישראל. מסע שמתחיל בביקור רשמי של משה ואהרון שמגיעים בשליחות האל לבית פרעה מלך מצרים, כשבפיהם דרישה אחת: "כה אמר ה' אלוהי ישראל שלח את עמי".

פרעה מצידו דוחה את הבקשה ותשובתו: "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, וגם את ישראל לא אשלח". בעקבות תשובת פרעה מתארת פרשת וארא את התוכנית האלוקית לשחרורם של בני ישראל ממצרים. התוכנית המוצגת למשה אומרת: "ואני [=האל] אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותתי ואת מופתי בארץ מצרים. ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים".

לפי התוכנית האלוקית סירוב פרעה נובע מעצם העובדה שהאל יקשה את לב פרעה, במילים פשוטות ייטול ממנו את אפשרות הבחירה, כך שהחלטותיו יהיו משוללות יסוד של בחירה. במצב זה פרעה וכל מצרים יעברו סידרה של 10 מכות, מכות שכל תכליתן ומגמתן להביא לשחרור בני ישראל ממצרים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: ערוץ מאיר

מחשבה חופשית – כתנאי לגמול

אחת השאלות שהתכנית האלוקית מעוררת, הינה השאלה מדוע להעניש אדם, מדוע להביא על מצרים מכות, אם האדם חסר בחירה חופשית. כיצד ניתן להעניש את פרעה במצב זה. שאלה זו מושתת על ההנחה הפשוטה לפיה כל תאוריית הגמול, השכר והעונש, מושתת על כך שלאדם רצון חופשי. טול מהאדם את רצונו החופשי, ויכול והוא יהיה פטור מאחריות למעשיו.

היסוד לבחירתו החופשית של האדם כבסיס להרשעה פלילית מעוגן גם בחוק הישראלי, חוק העונשין. הקובע שהרשעת אדם בביצוע עבירה, מותנה בקיומם של שני יסודות מצטברים. הראשון הוא היסוד העובדתי ואילו היסוד השני עניינו במחשבה פלילית. בעוד היסוד העובדתי קובע "שאין עבירה ללא מעשה". כלומר התרחשותה של עבירה מותנית בממצאים עובדתיים אובייקטיבים במציאות. היסוד הנפשי מבקש להתחקות אחר הלך הרוח הסובייקטיבי של מבצע העבירה, או בלשון החוק: "אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית".

בהמשך מגדיר לנו החוק מהי מחשבה פלילית, וכך הוא קובע: "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאת המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה". יתרה מזו החוק מעניק הגנות לנאשם שבעת ביצוע המעשה היה נטול חופש בחירה, הוא שחופש הבחירה שלו היה מצומצם ומוגבל, כך למשל פוטרים קטינים מאחריות פלילית, פוטרים אדם שביצע עבירה בגלל מחלה שפגעה בו, או "כתוצאה מהעדר יכולת שליטה על תנועותיו הגופניות". או עבירות שבוצעו מתוך צורך שנועד "להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו שלו או של זולתו", או אדם שמבצע את העברה מתוך 'כורח' ומתוך איומים. ועוד.

במילים אחרות כדי שאדם יוכל לממש את חופש הבחירה עליו להגיע לצומת, בו עליו להכריע כיצד הוא ממשיך את דרכו. אולם אדם שנוסע בכביש חד סיטרי, איזו בחירה יש לו לעשות. האפשרות שעומדת בפניו היא אחת להמשיך בהתאם למסלול שקובע הדרך.

מתוך עניינם של מכות מצרים אבקש לייחד את הדיבור, לאחת הסוגיות הפילוסופיות החשובות שמבקשת להבין את המניעים להתנהגותו של האדם, האם אלו תוצר של רצון חופשי ועצמאי, או שמא מדובר בהתנהגות קבועה וידועה מראש, תפיסה זו עומדת בבסיס התפיסה 'דטרמניסטית'. זרם פילוסופי שמניח שכל פעולה אנושית היא פעולה קבועה. בהתאם לגישה הדטרמניסטית הבחירה החופשית היא אשליה.

הבחירה החופשית בהגות היהודית

אריסטו בכתביו אימץ את הגישה לפיה האדם אוטונומי במעשיו. האדם בוחר את פעולותיו שלו, ואלו נעשות מתוך בחירה חופשית, וכך הוא כותב: "מאחר שהמטרה היא עניין הרצון, והאמצעים למטרה הם עניינים של שיקול הדעת, לפיכך יש לומר שהמעשים הנמצאים בתחומים אלו, נעשים מתוך כוונה התחילה ובבחירה חופשית והפעולות היוצאות מתוך המעלות הרי הן נמצאות באותם התחומים". לנוכח קביעה זו מניח אריסטו את התשתית להטלת אחריות למעשיו של האדם כאשר מדברים על חוק ונורמות שעניינם הרחקת מעשים שראוי להימנע מהם, וכך הוא לשונו: "ומסייע לכך ההרגשה והפעולות של היחידים בחיים הפרטיים מצד אחד והתנהגותם של המחוקקים מצד שני. שכן הם מייסרים ומענישים את עושי הרע בכל המקרים שלא האונס ולא בערות חפשה מפשע היו הסיבה למעשה".

רב סעדיה גאון, רס"ג, מהמאה ה-9, היה הראשון להניח בידינו ספר 'אמונות ודעות'. ספר מחשבה והגות יהודי שמוקדש, כל כולו, לדיונים שמעסיקים את ההגות הפילוסופית. רס"ג בספרו מניח כהנחת מוצא: "כי הבורא אין לו שום הנהגה במעשי בני אדם, ואיננו מכריחם לעבודה ולא למרי". לגישתו של רס"ג האדם הוא ייצור אוטונומי שפועל בהתאם להחלטות שהוא מקבל. עצמאות זו מתבטאת גם בכך שגם האל אינו קובע או מתערב לאדם בבחירותיו בחיים. קביעתו של רס"ג מושתת על 3 הוכחות. הוכחה מתחום המחושי, הוכחה מהתחום השכלי, והוכחה מהתורה.

ההוכחה מתחום המוחשי מבוססת על התבוננות פשוטה בחיים, "אדם מרגיש בעצמו שהוא יכול לדבר ויכול לשתוק, ויכול לתפוש ויכול לעזוב, ואינו מרגיש שום כח אחר המעכבו מלעשות רצונו כלל". במילים אחרות כאשר אדם צמא או מעוניין לשתות אין הוא מרגיש כח שאומר לו לשתות או לא לשתות, אלא הפעולה מבוצעת על ידי האדם ברגע שהוא מחליט למבצע אותה. היעדר כח מניע שגורם לאדם לבצע פעולות בחייו, לתפיסתו של רס"ג, הוא ההוכחה שאדם חופשי בבחירותיו. כך למשל: אדם יכול מאוד לרצות לאכול מאכל מסויים שאינו בריא לו, אולם הוא לא יאכל כדי לא להזיק לבריאותו, המתח בין שני הרצונות, מחד התאווה לאכול את אותו האוכל, ומאידך הפגיעה שיכולה להיות אם האדם יתפתה ויאכל, הם אלו שינחו את האדם כיצד לבחור. במצב דברים זה וככל שהנזק באכילת דבר מסויים תהיה גדולה כך האדם יבכר אפשרות זו על פני האפשרות כן לאכול. תהליך זה הוא רצון חופשי ובחירה של האדם.

רס"ג אינו מסתפק בהוכחה החושית, שכן החושים לפעמים יכולים גם להטעות. ואולי גם יכולה להתעורר הטענה שלא ניתן להסיק מפעולה פשוטה וטבעית על החלטות גדולות ומורכבות, במקרים אלו אין כל בחירה ופעולותיו בתחומים אלו אינן תוצר של בחירתו החופשית. ולכן מוסיף רס"ג הוכחות מתחום הרציונאל.

מסביר רס"ג אימוץ גישת היעדר אוטונומיה לאדם, מעוררת שאלות גדולות ומורכבות יותר, שכן התפיסה היהודית מושתת על תורת הגמול. מעשה טוב מזכה את האדם בשכר ומעשה רע מזכה את האדם בעונש. בנסיבות אלו אומר רס"ג אם הכל קבוע מה טעם להעניש אדם על מעשה שבוצע מתוך 'כורח' או 'כפיה'. עונש ושכר הם לעולם פונקציה של אפשרות בחירה בין שתי אלטרנטיבות ולא בהיעדר חלופה לבחירה. עוד ממשיך ומסביר רס"ג בהיעדר בחירה חופשית כאשר יבקשו להעניש את האדם על מעשיו הרעים יבקש הוא להעניש גם את אותו הכח עליון, את האל, שנטל ממנו את הבחירה החופשית. יתרה מזו, האדם יוכל לטעון כנגד אלוקיו אם המעשה באמת אסור היה עליך להחליט עבורי ולגרום לי לא לעשותו, אם בסופו של דבר ביצעתי אותו הדבר נבע בגלל שאתה קבעת לי לעשות כן.

הנימוק השלישי, למי שעדיין יפקפק בשני הנימוקים הקודמים, מביא רס"ג מהתורה: "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". העקרון המנחה עליו נכון האל להביא את השמים והארץ כעדים, שהבחירה מסורה לאדם, 'הרשות נתונה' לכל אדם לבחור את פעולותיו. מסביר הרש"ר הירש: אין אדם זוכה ב"חיים" בלא דעת ובלא רצון ובדרך מקרה, אלא יש צורך לרצות ולהחליט בכובד ראש. עליך לבחור בחיים אם רצונך "לחיות".

הרמב"ם מוסיף וקובע: רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו". גישתו של הרמב"ם מניחה שפעולות האדם הן רצונו המוחלט. והבחירה של האדם לנקוט בדרך מסויימת היא תוצר של רצון חופשי. יתר על כן, הרמב"ם מוסיף וקובע במקום אחר את הפוטנציאל הטמון באדם: "לא יתכן שיהיה האדם בטבע, מתחילת ברייתו, בעל מעלה, ולא בעל חסרון, כמו שלא יתכן שיהיה האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל יתכן שיהיה בטבע מוכן אל מעלה או אל פחיתות, בשיהיו פעולות זו קלות עליו מפעולות זולתה". הרמב"ם מסביר, כי האדם מקפל בתוכו את כל הכוחות כולם, אין אדם שנולד רע שמעשיו יהיו רעים, כשם שאין אדם שנולד להיות רק בעל מעשים טובים. אלא הכל טמון באדם האפשרות להיות רע או טוב היא שאלה של תהליך קוגניטיבי באמצעותו האדם בוחר את בחירותיו שלו, האם מדובר בבחירות טובות או לא זו כבר שאלה אחרת, אבל הבחירה והרצון הוא של האדם.

הבחירה החופשית – מוסד יסוד לתורת הענישה

אם נשוב אל פרעה, ואל הדילמה שהוצגה בתחילת המאמר, הרקע להקשיית לב פרעה נעוצה בבחירתו שלו כפי שזו הובאה בפרשת השבוע שקדם, כאשר הוא דחה את בקשת משה לשחרר את בני ישראל ממצרים. כלומר הקשיית לב פרעה היא סיוע לבחירתו הראשונית שלא לשחרר את בני ישראל, אולם עצם העובדה שלמרות סירובו של פרעה, עדיין מצווה האל ושולח את משה להתרות בפרעה לפני כל מכה מבקשת לחדד את המסר שעדיין לפרעה היתה האפשרות לבחור אחרת אילו היה חפץ בכך, בדיוק כפי שהחליט אחרי המכה האחרונה.

שאלת הבחירה החופשית והמניע העיקרי לפעולת האדם, ככלי באמצעותו יש לקבוע את אשמתו של האדם. צריכה להיות מאוזנת בין תגמול על מעשי האדם כאשר זו נבעה מהכרה ברורה ורצון מלא של האדם. לבין מצבים שיש בהם כדי להוליד ספק בשאלת כוונתו האמיתית ורצונו. במצבי ספק מעין אלו יש להיזהר בטרם נקבע ממצאים מוחלטים. במקרים בהם הנסיבות יכולות ללמד שפעולת האדם מעלה אפשרות סבירה שיסוד המחשבה והלך האדם עובר לביצוע הפעולה מעורפל ולא ברור, ואלו עולים כדי פעולה שנעדרת פגם בצורת המחשבה בגלל רשלנות, קלות דעת, פזיזות.

-==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.