בפרשת בהעלותך אנו קוראים את טענת עם ישראל שלא רוצה לעלות לארץ ישראל: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים". (במדבר יא ה).

התורה מספרת את הזוטות הללו כדי שנבין כי הזוטות הללו הם בסופו של דבר גורם ההחלטה. הם משכיחים את הרע של מצרים וקוראים לה "זבת חלב ודבש" "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר". (במדבר טז יג).

השכחה הזאת מביאה אותם בסופו של דבר לחטא המרגלים שתקע אותם במדבר 40 שנה. אם רק היו עושים השוואה אמיתית בין כל רוע גלות מצרים עם הילדים ביאור, לטוב ארץ ישראל על כל קשייה, בוודאי לא היו מגיעים להחלטה מוטעית זו.

אם אנחנו לא רוצים ליפול לטעות שלהם, נשווה גם אנו בין הקושי של ארץ ישראל לטוב ארצות העמים ונראה גם אנחנו את טובה של ארץ ישראל ששומרת על חיי בניה.

הקושי העיקרי בארץ ישראל הוא המלחמות שגבו חיים של 23,816 חיילים יהודים יקרים מפנינים. אם נספור רק את היהודים שנהרגו כחיילים במלחמת העולם הראשונה נגיע ל-150,000 חיילים יהודים שנהרגו במלחמה בשירות גרמניה, רוסיה, צרפת, אנגליה ואמריקה. ופעמים רבות הרגו היהודים זה את זה.

היהודים הללו נלחמו מלחמה שאינה שייכת לנו כלל. השותפות שלהם לא הביאה להם שום זכויות. גם הרוסים וגם הגרמנים פרעו באחיהם היהודים של הלוחמים. בסך הכל גורשו במלחמה זו מיליוני יהודים מביתם ורכושם, כל זאת מלבד חצי מיליון יהודים אחרים שנרצחו באכזריות בפרעות ובמיתות משונות על ידי החיילים הגויים בצבאות גרמניה, רוסיה ואחרים.

המספרים הללו מלמדים כי ארץ ישראל לא "אוכלת יושביה" כמו שאמרו המרגלים, ארץ ישראל היא ארץ ששומרת על בניה ומעניקה להם חיים, כמו שאנו רואים במגיפת הקורונה האחרונה.