אנשי אמונה אבדו: לזכרם של חנן פורת והרב מנחם פרומן
עם פטירתו של הרב מנחם פרומן, רבים חשו כאילו הגיעה קיצה של תקופה מסוימת בה פעלו שני הכוחות בגוש עציון כל אחד על פי דרכו. את התחושה הזו העלה ש"י וייצמן על הכתב.
אנשיי אמונה אבדו
באים בכוח מעשיהם
גיבורים לעמוד בפרץ
דוחים את הגזרות
אנשי אמונה הכרתי
אנשי אמונה אהבתי
יחד דרכם סללו
יחד עכוב והרים יישרו
היו לנו לחומה
ולמחסה ביום זעם
זועכים אף בלחשם
חמה עצרו בשוועם
אהבתם רבה ונשגבה
חובקת ארץ ומלואה
שלח אל את ידו להשיבם
לאוספם אל חיק אבותם
טרם קראוך עניתם
יודעים לעתור ולרצות
כאב רחמת למענם
לא השיבות פניהם ריקם
גוש עציון עליהם יספוד
גוש עציון יהמה בקול:
"איה בניי אשר אהבוני?
איה ילדיי אשר כיבדוני?"
מרוב עווננו אבדנום
נאספו מנו בחטאינו
סעו המה למנוחות
עזבו אותנו לאנחות
וקולו של הגוש בזעקה יידום
וקול התורה עליו יהום:
"מי יאהב ומי יקיים?
מי יתן לי אחר תחתיהם?"
פסו גודרי גדר
צומתו משיבי חמה
קמים בפרץ- אין
ראויים לרצותך אפסו
והארץ קומה תכפוף
אותם אליה היא תאסוף
תחבקם כמו אם את ילדיה
עין בוכה ולב שמח- שבו בניה
שוטטנו בארבע פינות
תרופה לא מצאנו
שבנו אליך בבושת פנינו
לשחרך אל בעת סליחתנו
מנחם וחנן במו ידיהם
אש הציתו בלב אחיהם
כל אחד בדרכו- בה נלך
חייהם לנו היא אור ודרך
אנשי אמונה אבדו
==
נכתב בגוש עציון יובב"א אור ל-כד' אדר, תשע"ג
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו