כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: (שמות כג, ה).

לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ (דברים כב, ד).

פעמיים הדגישה התורה את החובה לעזור למי שנמצא במצוקה ולהשתתף עמו בהצלת רכושו. יסוד חשוב של חסד כרוך בפסוקים אלו, ואדם נמצא למד שלא רק לאחיו הוא מצווה לעזור אלא גם לשונאו . לרמב"ם ישנן תובנות חשובות לגבי מצווה זו תוך כדי פסיקתו ההלכתית.

בין פוסקי ההלכה במשך כל הדורות עומד הרמב"ם כענק בין ענקים. ספר ההלכה שכתב – משנה תורה, הוא ספר ההלכה הראשון שמקיף את כל ההלכות שבתלמוד. בנוסף, יש בו שיטת מיון חדשה של המערכת ההלכתית. הדגיש זאת אדמו"ר הרב פרופ' יצחק טברסקי זצ"ל בספרו מבוא למשנה תורה.

הרמב"ם התעלם מארגון ההלכה כפי שמצוי במשנה ובתלמוד, ובמקום ששה סדרים הוא קבע ארבעה עשר ספרים. ארגון זה משקף לא פעם שיוך יצירתי של קטגוריות הלכתיות. מקוריות זו מתבטאת הן על יד חיבור לא-שיגרתי של תחומים והן ע"י הפרדה בין תחומים שיש בניהם קשר אך עקרון חשוב אחר מבדיל בניהם.

ברצוני להדגים יצירתיות זו בדרך שקבע הרמב"ם את מקומה של מצוות "עזוב תעזוב עמו" בתוך המערכת ההלכתית:

הרמב"ם כלל את מצוות "עזוב תעזוב עמו" בתוך הלכות רוצח ושמירת הנפש, צירוף מפתיע לכאורה. ראשית, הכותרת הכללית של יחידה הלכתית זו עצמה דורשת הסבר; צירוף של הלכות העוסקות באיסור רציחה, יחד עם הלכות העוסקות בשמירת הנפש, אינו מובן מאליו. התובנה הבסיסית של הרמב"ם כאן היא שהמטרה העיקרית של האיסור לרצוח היא לשמור על נפשות בני אדם שלא יהיו הפקר. ולכן כלל הרמב"ם בקובץ הלכות זה גם מצוות בניית מעקה לבית, גם דברים האסורים משום סכנה ועוד עניינים העלולים לסכן את האדם. שנית, הקשר בין רציחה ושמירת הנפש למצוות "עזוב תעזוב" תמוה.

הרמב"ם סידר מצווה זו בפרק האחרון של הלכות רוצח ושמירת הנפש. בסיום הדיון הוא מעיר שמצווה זו דורשת מהאדם לעזור אפילו לשונאו הנמצא במצוקה. הרמב"ם מסביר את טעם ההלכה ובהבלעה גם את הקשר להלכות רוצח ושמירת הנפש:

"השונא שנאמר בתורה הוא מישראל לא מאומות העולם, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך? אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשנאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק ולטעון עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישתהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". (רמב"ם רוצח ושמירת הנפש יג)

הבהלה של אדם לממונו עלולה להוציאו משיווי משקל עד כדי סיכון נפשו ולכן דורשת ההלכה לעזור אפילו לשונא.

הרמב"ם, על ידי מציאת פתרון פורמלי הקשור במיון ההלכה במציאת מקום הולם בתוך מסגרת ספרו, זיכנו בהסבר מעמיק ולקח מוסרי שיש ללמוד ממצוות "עזוב תעזוב". אי קיומה עלול להביא לידי קיפוח נפשות מישראל.