במפלגת יש עתיד מבהירים כי הם יעדיפו לשבת באופוזיציה ולא להתפשר על שלשת הנושאים החשובים להם: השוויון בנטל, המו"מ עם הפלסטינים, והקטנת הממשלה.

שלשת הנושאים עלולים להקשות על המשא ומתן מצד השותפים האחרים בקואליציה.

השוויון בנטל עלול לסתור את הדרישות שתועלינה ע"י המפלגות החרדיות. אמנם, יאיר לפיד מציע מתווה שבהחלט עשוי להוות בסיס למשא ומתן עתידי בינו לבין החרדים. המתווה של לפיד נועד בראש ובראשונה לאפשר לחרדים לצאת לעבוד, כאשר את סוגיית הגיוס הוא דוחה בינתיים, ומבין שהוא יצטרך להתפשר בה. החרדים עדיין לא מודים שהמתווה הזה מוצא חן בעיניהם, אבל יש סיכוי שהם יוכלו להגיע עם לפיד לעמק השוה במשא ומתן ממושך. קשה להאמין שאפשר יהיה להגיע להסכמה כלשהי בפרק הזמן המצומצם המוקדש למו"מ הקואליציוני.

דרישת יש עתיד לשוב לשולחן המו"מ עם הפלסטינים, תעורר מן הסתם בקורת אצל הבית היהודי וכן אצל רוב חברי הליכוד עצמו. הם צפויים להתנגד לכך. יתכן שגם ש"ס תתנגד. יתרה מכך, קשה להבין למה יש עתיד עצמה מתעקשת על כך. במצב המדיני הקיים היום, מבין כנראה אפילו יאיר לפיד שמו"מ יהיה עקר, וגם אם הוא יביא עימו הסכם כלשהו – אין בצד השני מישהו שמסוגל לקיים אותו. נראה כאילו הטעם היחיד להעלאת הדרישה הוא שזו דרישה מסורתית אצל השמאל, והם אינם יכולים להרשות לעצמם לגשת למו"מ בלי להעלות אותה.

הדרישה לצמצם את הממשלה תתקבל מן הסתם בברכה בבית היהודי. גם הבית היהודי וגם יש עתיד, הן מפלגות שאין בהן אף חבר שכיהן אי פעם כשר, ויצטרך כעת לוותר על מקומו. מאידך, הדרישה עלולה להתקל בהתנגדות בש"ס ובליכוד. צמצום מספר חברי הממשלה יפגע בוודאות בכמה שרים מכהנים בשתי המפלגות האלה. צמצום מספר השרים פירושו קביעת מפתח של שר לכל ארבעה חברי כנסת (או יותר). לבית היהודי זה מתאים, מספר חברי הכנסת שלהם מתחלק בדיוק בארבעה. ליש עתיד דווקא יש מספר שמתחלק בארבעה עם שארית של שלשה, ואפשר יהיה לטעון כלפיהם שכיון שהם אלה שהעלו את הדרישה – שיואילו בטובם לוותר על שר תמורת השארית. ממילא אין להם חברים שיעלבו אם לא ימונו לשרים, כולם שם טירונים. הבעיה תהיה בליכוד. גם להם יש מספר ח"כים שמתחלק בארבעה עם שארית של שלשה, (וכן לש"ס), והם לא יסכימו לוותר על שר תמורת השארית. גם כך – מישהו שם יאלץ לוותר על כסאו.

זוהי אם כן נקודת הפתיחה של יש עתיד למו"מ. עוד נראה מה תהיה נקודת הסיום.