הסיפור שלי עם סקי החל לפני 4 שנים. ישבנו שלושה חברים טובים וחשבנו מה נעשה לקראת "משבר גיל 30".

לטוס לחו"ל זו הייתה החלטה ראשונה שקבלנו, אבל מה עם לעשות משהו מאתגר ומהנה כבר על הדרך? מפה לשם מצאנו את עצמנו טסים לחופשת סקי.

עוד נחזור לחברים ולמשבר גיל 30. אבל בואו רגע נסביר מה זו בכלל חופשת סקי.

בעבר, חופשות סקי היו נחלתם של האריסטוקרטים – מעמד האצולה או לפחות אנשים בעלי ממון, וזה למה? כי חופשה כזו הייתה יקרה מאוד: טיסות, מלונות, השכרת ציוד, סקי פס, אוכל ועוד ועוד, כל אלו היו מייקרים את החופשה הזו ופשוט לא הייתה אפשרות לאנשי המעמד הפשוט כמוני לצאת ולהבין על מה כולם מדברים.

ועל מה כולם מדברים? את האמת שעד שאתה לא עושה אתה לא יודע… אתה כן שומע דיבורים על זה מחוץ לבית הכנסת השכונתי (חלילה לא בזמן התפילה) או איזה חבר שבתיכון נעלם לשבוע ואז חוזר ומספר שהיה עם כל משפחתו בהרים המושלגים. אבל כיום זה פשוט קל ושווה לנסות ועם לומר את האמת בזכות חברות שסוגרות לך את כל החבילה זה גם נוח וקל לצאת לחופשה כזו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נופש כשר אתר סרוגים

לא אשקר, אני מעולם לא יצאתי לחופשה בחו"ל עם קבוצה, תמיד זה נראה לי מגביל כזה ונותן תחושה של טיול שנתי (הוריי 'חולים על זה' ויוצאים ככה בכל פעם). כשאני טס לחו"ל אני רוצה להרגיש שאני אדון לעצמי שכל העולם (ליטרלי) לרשותי. אבל – ופה האבל הגדול – בחופשת סקי זה הדבר הכי נוח וכייף בעולם.

ולמה? יש לי "אבא ואמא" שסוגרים לי טיסה, נסיעה מהשדה, השכרת ציוד וסקי פס (כרטיס המאפשר לעלות לרכבלים בחופשיות) והערך המוסף – האוכל, אוי האוכל. כמה שזה חשוב. רק אדם שעשה סקי יבין שורות אלו…והכי נכון כשאתה מתחיל את הסקי אתה אדון לעצמך. כל ההר לרשותך, אתה לא תלוי בקבוצה ואתה גם לא פוגש אותה לאורך היום. אין מדריך שמסתובב עם דגל ומסביר לך על המונומנטים של העיר. זה רק אתה המגלשיים, החברים והפתיתים הלבנים.

נחזור לחברים ולסקי הראשון בגיל 30. אז חשבנו שאנחנו חכמים ויודעים הכל. בכל זאת כבר בני שלושים. סגרנו חבילה לבד, הגענו לשדה. לקחנו מונית, חפשנו חברה להשכרת ציוד, שלמנו על הסקי פס. והאוכל? הבאנו מהבית וכשאני אומר בית זה אומר מזוודה מלאה באוכל לשבוע מלא פעילות גופנית. דרש טיגון של 3 ק"ג שניצלים (ותודה לאשתי) לחמים, חטיפי בריאות, ממרחים, פסטות, סירים ובשביל לקצר אגיד שזה עוד 10 ק"ג למזוודה במקרה הטוב.

הרי הדולמיטים – יופי משכר ( צילום: שאטרסטוק)

ולמי שזה עוד נראה סביר ולעתים ככה הוא מטייל בכל העולם אסביר: כשאתה כל היום בפעילות ספורטיבית מעייפת, אך מהנה מאוד, הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות כשאתה חוזר לחדר זה פסטה ברוטב עגבניות או להתחיל לחתוך סלט.. כל מה שאתה רוצה זה לעבור לבגד ים ולהיכנס לג'קוזי טוב או סאונה מפנקת ושאת האוכל יגישו לכם ופשוט רק לנוח ולהירגע.

אני זוכר כמה סבלנו מזה שעשינו כל יום התערבות והגרלה מי היום בערב יכין ארוחה לכולם. ורק בשביל זה שווה לטוס עם חברה כשרה שסוגרת לכם את הסיפור.

אז למי זה מיועד? את האמת שלכולם, כן גם אתם שחושבים שיש לכם שתי רגליים שמאליות או שהספורט היחידי שלך זה הליכה מהמקרר לטלוויזיה וחזור. זה נכון שאיכשהו זה נתפס בארץ כספורט יותר גברי, אולי זה בגלל האקסטרים אולי בגלל האווירה והבירה בסוף יום. אבל זה לגמרי יכול להיות מהנה מאוד לשני המינים ואפילו כבילוי משפחתי. המחירים היום זולים מאוד בזכות הטיסות הזולות ובהחלט לסגור דיל דרך חברה זה נוח פשוט וכן, לרוב גם יוצא יותר זול מלסגור דיל לבד.

אז הוזמנו על ידי חברת נופש כשר לסקי ב"מדונה די קמפיליו" באיטליה, מקום שלכאורה לא מוכר מאוד לחובבי סקי ידועים אשר אוהבים לעשות סקי בצרפת או אוסטריה. אבל האתר מדהים וגדול וסיכוי גבוה שגם אם אתם מתקדמים לא תספיקו לסיים את כולו בשנה אחת.

האתר ממוקם במקום חלומי. לגלוש כאשר מצד אחד הרי האלפים ומהצד השני הרי הדולמיטים ובאמצע השקט והשלג. חלום. הנוף של ההרים משכר ביופיו.

ואם זה לא מספיק לכם. תמיד תחכה לכם כוס בירה בסוף המסלול. אז האם סקי זה בשבילכם? אם לא תנסו לא תדעו.

הכותב היה אורח של חברת נופש כשר